ע"פ 257/79

תקציר

בתיק היה מעורב מנחם סווירי, שעסק בעריכת דין וניהל משרד שטיפל בתיקים משפטיים לא גמורים לאחר שהתמנה לרשם בית משפט השלום בירושלים ולמנהל ההוצאה לפועל. הוא הואשם במספר אישומים הקשורים לתפקידו, בהם קבלת שוחד, מעילה באימונים, סחיטה באיומים וניצול לרעה של כוח. הערכאה הנמוכה יותר הרשיעה את סוירי באישומים אלה, מה שהוביל אותו לערער על ההחלטה. ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את הראיות והטענות, אישרה את ההרשעה בקבלת שוחד, אך ביטלה את האחרות, בנימוק שאין ראיות מספיקות. הראיה המרכזית הייתה עדותו של שמיר, שותפו לשעבר של סווירי, שתיאר את הטיפול המשותף שלהם בתיקים ובהסדרים כספיים. בית המשפט מצא את עדותו של שמיר אמינה בדרך כלל למרות כמה סתירות, והיא נתמכה בראיות אחרות, כולל בדיקות הקשורות לתיקים. השופטים פירטו את חוסר העקביות בהסבריו של סווירי בנוגע לצ'קים, ומצאו אותם לא משכנעים. עוד ציינו כי פעולותיו של סוירי בניהול החשבונאות והריבית הקשורות לתיקים מהוות עבירה של קבלת שוחד, שכן הן קשורות לתפקידיו הרשמיים. באשר לאישומים של סחיטה באיומים, הסכימו השופטים כי צווי הזימון שהוציא סוירי אינם בלתי חוקיים כשלעצמם, אך אינם מהווים איום פלילי שכן הם הוצאו בתום לב, אם כי מבוססים על פרשנות משפטית שגויה. הם פירשו את החוקים הרלוונטיים כמעניקים לנושאי משרה שיפוטית חסינות על מעשים שנעשו במסגרת סמכותם, גם אם מעשים אלה נבעו מטעויות הגינות. משכך, דחה בית המשפט את הערעור על הרשעתו בשוחד, אך קיבל אותו בגין יתר סעיפי האישום. היא הפחיתה את העונש לשלושה חודשי מאסר בפועל ולקנס של 30,000 ש"ח, בהתחשב בהרשעות שבוטלו. ההחלטה הדגישה את חומרת העבירות של סווירי, אך גם הכירה בהיעדר הוכחה לכוונת זדון בהוצאת צווי מעצר.