ו"ע 14291-12-11

תקציר

הערעור הוא על החלטת המשיב להטיל על המערערת מס רכישה בעקבות רכישת מניות בחברה שנכסיה הם בעיקר מקרקעין. המערערת טוענת כי יש לבטל את שומת המס בשל פגמים שנפלו בהליכי השומה. ראשית, טוענת המערערת כי המשיב לא שלח דרישה להצהרה טרם הוצאת השומה, שהיא תנאי מוקדם להוצאת שומה. השופט קבע כי הימנעותו של המשיב מהגשת דרישה להצהרה לפני השומה מהווה פגם פרוצדורלי, שאינו מצדיק את ביטול השומה, מה גם שבהמשך נשלחה למערערת דרישה להצהרה והוא סירב לקיימה. שנית, המערערת טוענת כי לשומה לא צורפו נימוקים, ואלה לא נשלחו לכתובת הנכונה. השופט קבע כי טענת המערער אינה נכונה, שכן השומה ונימוקיה נשלחו באותו יום, וממילא לא נגרם למערער נזק מהותי שכן הייתה מודעת לנימוקי השומה. המערערת חלקה גם על סיווגה של החברה על ידי המשיב כ"איגוד מקרקעין". השופט קבע כי החברה נופלת להגדרת "איגוד מקרקעין" לפי חוק מיסוי מקרקעין, שכן כל נכסיה הם זכויות במקרקעין, והטענות לפיהן קיומו של חוזה שכירות והפעלת עסק על ידי החברה מוציאים אותה מהגדרה זו נדחו. המערערת הוסיפה וטענה כי שווי המכירה שנקבע על ידי המשיב גבוה מהשווי שהיה צריך להיקבע בגין העסקה. השופטת דחתה טענה זו בקובעה כי המשיב פעל נכון לפי הפרוצדורה והנוסחה הקבועה בחוק מיסוי מקרקעין לחישוב מס רכישה. השופטת ציינה כי טענותיה של המערערת בדבר שווי העסקה מהוות הרחבה בלתי מתקבלת על הדעת של חזיתה וממילא חסרות שחר. לבסוף הורה השופט למערער לשלם למשיב 25,000 ₪ שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.