ת"א 32001-06-18

תקציר

התובע, עובד הנתבעת, נפגע בעינו השמאלית מדלי סיד שניסה להזיז בעת שעבד על פיגום. האירוע התרחש בשל חוסר יכולתו של התובע להתמודד עם משקל הדלי, מה שגרם לו ליפול ולהתייז סיד על פניו ועינו. בית המשפט מצא את הנתבע אחראי לתאונה, שכן הוא לא אכף את נהלי הבטיחות, לרבות שימוש במשקפי מגן, ולא סיפק הדרכה נאותה בעבודה, דבר המהווה הפרת חובת זהירות וחובה סטטוטורית. טענת הנתבע כי התובע נשא ב-100% מהאחריות בגין אשם תורם התקבלה באופן חלקי, כאשר בית המשפט הטיל על התובע 20% אשם תורם בכך שלא ביקש סיוע בהזזת הדלי. חוות הדעת הרפואיות של שני הצדדים הסכימו על נכות לצמיתות של 19% לתובע. בית המשפט קבע כי גם הנכות התפקודית היא 19%, בהתחשב בקשיי היומיום של התובע ובאופי פגיעתו. שכר הבסיס להפסדי שכר עתידיים נקבע על 9,000 שקל, ובשילוב עם חישובים נוספים הביא להפסד שכר עתידי של 455,570 שקל. הפסד השתכרות עבר נקבע על 15,900 ש"ח, ונפסק 90,000 ש"ח בגין כאב וסבל. מאחר שהתובע לא תבע ראשי נזק אחרים, אף אחד מהם לא נפסק. בסך הכל חויבה הנתבעת לפצות את התובע ב-401,618 ש"ח, שכללו שכר טרחת עורך דין בשיעור של 23.4%, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. פסק הדין ניתן לטובת התובע, והנתבע נתפס כאחראי לתאונה ולנזקים שנגרמו בעקבותיה.