בר"מ 793/08

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק במחלוקת על סיווגם של שלושה נכסים בהרצליה שבבעלות המבקשת, בהם שוכנות חנויות מוצרי המזון שלה. המבקש טען כי הנכסים סווגו באופן שגוי על פי מיקומם, וכי היה מקום לסווגם כחלק מ"שכונות", דבר שיביא לשיעור ארנונה נמוך יותר. המבקשת הגישה תחילה השגות על חיובי הארנונה לעירייה, שנדחו, מה שהוביל אותה לערער לוועדת הערר. הוועדה אפשרה לה לתקן את הודעות הערר שלה, אך בסופו של דבר דחתה את טענת השכונות שלה בקובעה כי מדובר בהתנגדות חדשה שלא הועלתה בערר המקורי, וכי אין לאפשר למבקשת להוסיף אותה בשלב כה מאוחר. לאחר מכן ערערה המבקשת על החלטה זו לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו, אשר דחה אף הוא את תביעתה והסכים עם פרשנותה של ועדת הערר למצב. פסק דין זה הוביל את המבקש לבקש רשות ערעור לערכאה גבוהה יותר. עם זאת, השופט דחה את הבקשה והסכים עם פסקי הדין הקודמים כי טענת השכונות היא אכן התנגדות חדשה, וכי ועדת הערר ובית המשפט לעניינים מנהליים רשאים לדחותה. השופט הדגיש את שיקול הדעת הרחב הנתון לבתי המשפט בעניינים פרוצדורליים כגון תיקון כתבי טענות, וכי התערבות של ערכאה גבוהה יותר בהחלטות כאלה צריכה להיות נדירה. יתר על כן, השופט הסכים עם פרשנותם של הערכאות הנמוכות יותר לאירועים, ולא מצא סיבה להצדיק התערבות במקרה זה. ההחלטה לדחות את בקשת רשות הערעור התקבלה ללא צו להוצאות.