ע"א 29/86

תקציר

פסק הדין דן בזכויותיו של בן זוג שאינו רשום בנכס שבבעלות בן זוג רשום, וכיצד זכויות אלה משפיעות על צד שלישי המתקשר בעסקה עם הבעלים הרשום. במקרה דנן, הבעלים הרשום, המשיב מס' 7, העביר בחשאי זכויות בשתי חלקות מקרקעין – שהיו בבעלותו המשותפת שלו ושל אשתו, המשיבה מס' 4 – להוריו ולאחותו (המשיבים 3-1) ללא ידיעת המשיב מס' 4. לאחר מכן התקשרו המשיבים 3-1 בחוזה עם המערערת, חברה להשכרת רכב, להשכרת חלקת קרקע המשתרעת על חלק מהחלקות האמורות, תוך אופציה למערערת לרכוש את החלקה. המערערת הייתה מודעת לכך שהמשיב מס' 7 מנהל משא ומתן בשם הבעלים, אך לא הייתה מודעת לזכויותיו של המשיב מס' 4 בנכס. בית המשפט המחוזי פסק לטובת זכותה של המשיבה מס' 4 במקרקעין, תוך הכרה בזכויותיה כעדיפות על אלה של המערערת על בסיס הסכם האופציה. עם זאת, בית המשפט העליון ביטל פסיקה זו. בית המשפט קבע, כי זכויותיו של המערער עדיפות על אלה של המשיב מס' 4 משום שהמערערת פעלה בתום לב וללא ידיעת זכויותיה של המשיבה מס' 4, ורשמה את הסכם השכירות בטאבו. זאת ועוד, קבעו השופטים כי זכויותיו של המשיב מס' 4 כלפי המשיב מס' 7 הן חובה בלבד ואינן שוללות מהמשיבים 3-1 את זכויותיהם. הגם שהמשיבים 3-1 רשמו את עסקת המתנה, אין בכך כדי לשלול את זכויותיו של המשיב 4. בית המשפט עמד גם על טיבן של זכויותיו של המשיב מס' 4, וסיווג אותן כזכויות אישיות כלפי המשיב מס' 7 אשר נוצרו במהלך חייהם המשותפים. זכויות אלה, קבעו השופטים, לא מנעו את אכיפת ההסכם בין המשיבים 3-1 לבין המערערת. השופטים מתחו ביקורת על הגישה המחייבת צד שלישי לבחון את מעמדו המשפטי ואת הקשר הזוגי של הבעלים, ומצאו אותה קשה ואינה עולה בקנה אחד עם הוראות חוק המקרקעין. תחת זאת, הם הכירו בתנאי מכללא, לפיו חובת עסקה, שבן הזוג הרשום נוטל על עצמו כלפי צד שלישי בתום לב, מוטלת גם על בן הזוג השני – משתמע מכך שהבעלות או החזקה שנותרו אצל בן הזוג הרשום. בסופו של דבר קיבל בית המשפט העליון את הערעור, בקובעו כי יש לאכוף את הסכם האופציה וכי על המערערת לרכוש את זכויות המשיבים בחלקה, בכפוף לחלוקת הבעלות המדויקת. התמורה שתשולם תהיה כמפורט בהסכם, עם הצמדה משפטית ממועד מימוש האופציה.