ת"פ 100/96

תקציר

בתיק מעורבים שני נאשמים. הנאשם מס' 1, אברהם אלימלך, היה מנהל המחלקה הארצית לרישוי ובקרת כלי ירייה במשרד הפנים בירושלים. הוא הואשם בקבלת שוחד, מרמה והפרת אמונים ביחס לתפקידיו הציבוריים. העבירות היו קשורות להליכים החריגים שבהם השתמש כדי להעניק רישיונות נשק לחמישה מבקשים, שארבעה מהם ביצעו עבורו עבודות חינם. הנאשם מס' 2, פואד נסאר, הואשם בשוחד בגין סיוע בקבלת הרישיונות וארגון העבודה החופשית עבור אלימלך. בית המשפט הרשיע את אלימלך בשלושה סעיפים של שוחד וסעיף אחד של הפרת אמונים. הוא זוכה משני אישומי שוחד וחמישה אישומי זיוף. נסאר נמצא אשם בשוחד כמבצע משותף. בית המשפט קיבל את העובדה שלאלימלך ונסאר הייתה ידידות אישית קרובה. עם זאת, נקבע כי אלימלך קיבל שוחד משלושה ממבקשי הרישיון - חליל מהרום, מוריס נסאר ואמין עיסא - שביצעו עבורו עבודות חינם. העבודה נעשתה בזמן שאלימלך טיפל באופן אינטנסיבי בבקשות הרישיון שלהם, שאושרו זמן קצר לאחר מכן בניגוד לנהלים המקובלים. בית המשפט הסיק קשר סיבתי בין טובות ההנאה לבין מעשיו של אלימלך, ומצא אותו מודע לאופי העבירות. נמצא כי נסאר סייע להעברת השוחד, ביודעו את כוונות המבקשים, ולכן הורשע בשוחד כמבצע שוחד. אלימלך הורשע גם בהפרת אמונים ביחס לטיפולו בבקשת הרישיון של נסאר, שאושרה כחריגה בשל עיסוקו. בית המשפט בחן את ניגוד העניינים והליקויים המנהליים במעשיו של אלימלך, ומצא בהם כדי לפגוע באמון הציבור במערכת השלטונית. בקשתו של נסאר הייתה חריגה ונעדרה המלצה משטרתית ראויה, שאלימלך היה מודע לה אך לא פסל את עצמו מטיפול.