רע"פ 39311-05-20

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לבקשה להארכת צו הריסה של מבנה שנבנה ללא ההיתר הנדרש. הבקשה לביטול צו ההריסה עצמו נדחתה בהחלטה קודמת, והבקשה הנוכחית, שהוגשה לפי סעיף 254ט(ט) לחוק התכנון והבניה, מבקשת לעכב עוד יותר את ביצוע הצו. החלטת בית המשפט נשענת על מספר נקודות מרכזיות. ראשית, בצדק מתח בית משפט השלום ביקורת על גישתו של המבקש להעלות שוב ושוב סוגיות שכבר הוסדרו, במקום לערער על צו ההריסה הראשוני. שנית, הנימוק התקף היחיד לעיכוב מתן צו ההריסה, לאחר התיקונים לחוק התכנון והבניה, הוא קיומן של נסיבות מיוחדות וסיכוי ממשי לקבלת היתר בנייה בתוך פרק זמן סביר. כוונת המחוקק מאחורי תיקונים אלה הייתה לזרז את מימוש צווי ההריסה למבנים שנבנו באופן בלתי חוקי. ההיתר חייב להיות כמעט בהישג יד, ללא מחלוקות משמעותיות או מכשולים בירוקרטיים, כדי להיחשב כאפשרי. במקרה זה, נימוקי העיכוב של המבקש – מאבק בין רשויות התכנון הארציות והמקומיות – אינם מהווים הזדמנות ממשית לקבלת היתר. יתר על כן, בית המשפט נעדר סמכות ליתן ארכות רצופות לפי הוראות הדין הרלוונטיות. לבסוף, התנהלות המבקש ובא כוחו, לרבות האשמות בדבר "הטעיית שווא" המופנית כלפי המשיב, מהווה שיקול רלוונטי בדחיית בקשת רשות הערעור. לפיכך הבקשה נדחית, דבר המחזק את ביצועו המיידי של צו ההריסה, ללא הארכות נוספות.