עפ"ת 18129-07-19

תקציר

הנאשם ערער על פסק דינו של בית משפט קמא, שמצא אותו רשלני ופזיז בתאונת דרכים שהובילה למותו של רוכב אופנוע. ערכאת הערעור דחתה את הערעור, ואישרה את ממצאי קביעותיו העובדתיות והמהימנות של בית משפט קמא, אשר ביססו את רשלנותו של הנאשם. בית המשפט מצא כי הנאשם ביצע פניית פרסה בפזיזות מבלי להעריך כראוי את התנועה, תוך יצירת סכנה לעוברי אורח אחרים. מהירותו הגבוהה הנטענת של רוכב האופנוע לא ניתקה את הקשר הסיבתי בין התנהגותו של הנאשם לבין התאונה, במיוחד נוכח שדה הראייה המקוצר בעקומה. רשלנותו של הנאשם הוגדרה כבינונית, אך מתמשכת, ועונשו של בית משפט קמא של 10 חודשי מאסר בפועל ופסילת נהיגה ממושכת היה מוצדק, תוך איזון בין נסיבותיו האישיות לבין האינטרס הציבורי בבטיחות בדרכים. ערכאת הערעור הסכימה להערכה זו, תוך שימת דגש על ההיבטים ההרתעתיים והנורמטיביים של גזר הדין. בית המשפט הזכיר גם את הקושי לגזור את דינם של מי שהורשעו בגרימת מוות ברשלנות בתאונות דרכים והתייחס למדיניות הענישה בעבירות מסוג זה. תיקון 133 לחוק העונשין, המאפשר עבודות שירות, צוין אך לא יושם במקרה זה. ככלל, הערעור נדחה על כל חלקיו, והנאשם חויב להתחיל לרצות את עונשו במועד קצוב.