ע"מ 384/06

תקציר

בערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה להעביר את המשמורת על בת קטינה מהאב (המערער) לאם (המשיב), אישר בית המשפט לערעורים את פסק הדין המקורי. בני הזוג, שנישאו בשנת 1994, הביאו לעולם בת בשנת 2001 ולאחר מכן התגרשו. בתחילה, הסכם המשמורת הניח את הילד אצל האב. עם זאת, האם ביקשה לשנות זאת זמן קצר לאחר הסדרתו, בטענה כי טובת הילד היא בשל תפקידה העיקרי כמטפלת לפני הפירוד והשפעתו השלילית של האב על תפיסתו את הילד כלפיה. מומחה שמונה על ידי בית המשפט אימת את שני ההורים כמוסמכים, אך המליץ לתת את המשמורת לאם, תוך הדגשת ההשפעות המזיקות של יחסו המזלזל של האב כלפי האם על התפתחותו הרגשית של הילד. בית משפט קמא סמך על חוות דעתו של המומחה, בהתחשב בחוסר שיתוף הפעולה ובניכור הורי פוטנציאלי אם המשמורת תישאר בידי האב. ערכאת הערעור לא מצאה עילה לערער על החלטה זו, שכן היא הסתמכה על דו"חות מומחים ורווחה מקיפים ועקביים. בית המשפט ציין גם את חשיבות הקשר בין האם לגיבוש זהותו של הילד ואישר את החזקה המעדיפה משמורת אימהית על ילדים קטנים מתחת לגיל שש. חוסר האפשרות למשמורת משותפת אפקטיבית, בשל סכסוך הורי מתמשך, הצדיק עוד יותר את החלטת המשמורת הבלעדית. הערעור נדחה, והאב חויב בהוצאות משפט.