בר"ע 29561-06-24

תקציר

המבקש במקרה זה ערער על החלטת הוועדה הרפואית לנכות כללית, שקבעה לו נכות לצמיתות. המבקש טען כי היה על הוועדה לחרוג מהמבחנים שנקבעו מראש בתקנות לקביעת נכות זמנית, שכן אבחנתו אינה סופית. עם זאת, בית המשפט מצא כי החלטת הוועדה לקבוע נכות יציבה הייתה סבירה, שכן מצבו הרפואי של המבקש אינו מצדיק אבחנה של נכות זמנית. בית המשפט דחה גם את הטענה כי החלטת הוועדה לא הייתה מנומקת היטב, וקבע כי היא התבססה על קו מחשבה ברור והגיוני. יתר על כן, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענת המבקש כי הוועדה לא שקלה את כל המסמכים הרפואיים, שכן המסמכים הוצגו ברמה הראשונה של הבדיקה. בסופו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה ודחה את הבקשה, מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים.