תא"מ 41922/08

תקציר

התובעת, חברה שביצעה עבודות תשתית עבור הנתבעת, תבעה את האחרונה בגין ניכוי שלא כדין של 21,160 ₪ מהתמורה שהייתה אמורה לקבל, כפיצוי בגין נזק שנגרם על ידי התובעת לכבל סיב אופטי של צד ג' במהלך ביצוע העבודה. השאלות העיקריות שעמדו לדיון היו האם הניכוי היה חוקי, דהיינו, האם יש לראות בהוראות החוזיות המאפשרות לנתבע קיזוז כזה סעיפים מפלים בחוזה אחיד, והאם ביצוע הקיזוז מהווה מעשה של חוסר תום לב. שאלה נוספת הייתה לגופו של עניין, דהיינו, מי אחראי לנזק שנגרם. בית המשפט קבע כי הניכוי היה בלתי חוקי משום שהסעיפים הרלוונטיים בחוזה היו מפלים. הסעיפים הנוגעים לחבות התובע לנזק היו רחבים מדי ואלה הפוטרים את התובע מאחריות היו צרים מדי. בנוסף, מצא בית המשפט כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב, שכן לא ניתן היה לבטוח, בעת הקיזוז, כי התובעת אחראית לנזק. עם זאת, בית המשפט מצא גם כי התובע היה האחראי העיקרי לנזק, במידה גבוהה מאוד - 80%. זאת, משום שהתובע לא הציג ראיות משכנעות, בשל היעדרם של עדי מפתח. בית המשפט מצא כי התובעת קיבלה תכניות המעידות על מיקום הכבל, והיה עליה לקבל אישור מהצד השלישי לפני ביצוע עבודות החפירה. למרות שגם הצד השלישי התרשל בכך שלא הניח סרטי סימון אזהרה, בית המשפט ייחס לו אחריות של 20% בלבד, בשל הרשלנות התורמת לגבי סרטי הסימון. מאחר שהנתבעת כלל לא הייתה אחראית לנזק, הורה לה בית המשפט להשיב לתובעת רק 20% מהסכום שנוכה, קרי 4,232 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע 4,000 ₪ שכר טרחת עורך דין מופחת, בתוספת מע"מ.