עפ"ג 21452/09

תקציר

פסק הדין דן בסמכותו של בית המשפט להאריך מאסר על תנאי לאדם שהורשע בתקיפת שוטרים ובהפרעה להם. בית המשפט מגיע למסקנה כי אין לו סמכות כזו משום שאופי הפשעים המבוצעים הוא חמור ומאסר חובה נדרש על פי חוק. על פי חוק העונשין, בית המשפט יכול להאריך מאסר על תנאי רק אם אינו מטיל מאסר בגין העבירה הנדונה, מה שאין כן כאן. כמו כן, בית המשפט מדגיש כי חומרת העבירות ועברו הפלילי של הנאשם אינם מאפשרים חריגה מעונש החובה. עוד מציינת השופטת כי המלצת שירות המבחן, שבדרך כלל נשקלת בכובד ראש, אינה מחייבת במקרה זה שבו אין לבית המשפט סמכות לפעול על פיה. השופט מכיר בהתקדמותו של המערער בשיקום ובעונשו המופחת לאור זאת, אך מדגיש כי עדיין יש למצות עמו את הדין על עבירותיו החמורות. גם ערכאת הערעור בוחרת שלא להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא, מתוך סברה כי הוא מנומק היטב ומאוזן. בסופו של דבר, הערעור על הארכת המאסר על תנאי נדחה, שכן בית המשפט סבור כי הוא אינו ראוי, אינו צודק וחורג מסמכותו.