ת"א 1641/99

תקציר

המחלוקת היא על פוליסות ביטוח והאם הן מכסות נזקים שנגרמו כתוצאה מחשיפה ממושכת לחומר מסוכן בשם D.B.C.P, אותו ייצרו ומכרו התובעים. התובעים, תאגידים המייצרים ומשווקים ברום ותרכובותיו, ביקשו הצהרה כי על הנתבעים, חברות הביטוח שלהם, לשפות אותם כנגד תביעות משפטיות הקשורות לחשיפת D.B.C.P. פוליסות הביטוח המדוברות הגדירו אירועים ביטוחיים כמוות בשוגג, נזקי גוף או נזקי רכוש שהתרחשו במהלך תקופת הפוליסה. הסוגיה המרכזית הייתה פרשנות המונח "תאונה", והאם הוא כולל חשיפה ממושכת לחומר מסוכן. בית המשפט מצא כי המונח "מקרי" בהקשר של מדיניות זו יכול להתפרש כאירועים שאינם תוצאה של פעולות מתוכננות או מכוונות אך אינם בהכרח התרחשויות פתאומיות או חד פעמיות. זה יכלול את הנזקים שנגרמו על ידי חשיפה ל- D.B.C.P. עם זאת, הפוליסות מכסות רק נזקים שאירעו במהלך תקופות הפוליסה, והתובעים לא הביאו ראיות לתאריכים או תקופות ספציפיים בהם נעשה שימוש בחומר, מה שגרם לבית המשפט לדחות את תביעתם להצהרה מקיפה על אחריות הנתבעים. ללא ראיות הקושרות את הנזקים לתקופות הפוליסה, הצהרה גורפת תהיה בלתי ראויה ומיותרת, במיוחד משום שהיא עלולה להוביל לפסיקות סותרות בהתדיינויות עתידיות. פסק הדין קובע כי פוליסות הביטוח אכן מכסות נזקים הנובעים מחשיפה ל-D.B.C.P, אך התובעים יצטרכו לספק ראיות לעיתוי הנזקים כדי לבסס את אחריות המבטחים במקרים ספציפיים. כל צד יישא בהוצאותיו.