ב"ל 23706-02-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, המתמקד בעקרונות המשפטיים והחידושים שבו, בהתבסס על המידע שסופק בלבד: **ניתוח משפטי של פסק דין ב"ל 23706-02-25 (בית הדין האזורי לעבודה חיפה)** **רקע עובדתי:** התובע, מר חנוך יבדיב, הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, בה ביקש לחייב את המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") לעדכן את רשימת מחלות המקצוע המפורטת בתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1954, ולהוסיף אליה את מחלתו - הפרעות שינה ודום נשימה בשינה - כמחלת מקצוע הנובעת מעבודה במשמרות. בנוסף, התובע ביקש לפתוח מחדש הליך קודם (ב"ל 2536-02-21) בו נדחתה תביעתו להכרה במחלתו כמחלת מקצוע או פגיעה בעבודה, וזאת על מנת להחיל רטרואקטיבית תיקון עתידי של התקנות, אם יתרחש. **הבקשה הראשונה: עדכון רשימת מחלות המקצוע** * **העיקרון המשפטי המרכזי:** קביעת מחלה כמחלת מקצוע מכוח תקנות הביטוח הלאומי היא סמכות המוקנית לשר העבודה, לאחר התייעצות עם שר הבריאות, מכוח סעיף 85 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. * **השכל הישר ופסיקה:** התובע ביסס את בקשתו על הערת בית הדין הארצי לעבודה בעניין בנימין (עב"ל (ארצי) 29129-06-18), אשר קראה לבחינת עדכון רשימת מחלות המקצוע לאור התפתחות הידע. * **החלטת בית הדין:** בית הדין האזורי קבע באופן חד משמעי כי: * **אין סמכות למוסד לביטוח לאומי לשנות או להוסיף מחלות לרשימה.** הנתבע השיב לתובע במכתב כי סמכות זו נתונה לכנסת ישראל. * **אין לבית הדין האזורי סמכות לחייב את שר העבודה לתקן את התקנות, ובטח שלא לחייב את הנתבע לעשות כן.** * **הערת בית הדין הארצי בעניין בנימין אינה בעלת תוקף מחייב כלפי הנתבע, ובית הדין אינו מוסמך לאכוף אותה.** * **החידוש המשפטי/הדגש:** פסק הדין מדגיש את ההפרדה המוחלטת בין סמכותו של בית הדין לדון בתביעות מכוח החוק והתקנות הקיימות, לבין סמכות הרשות המחוקקת (הכנסת) והרשות המבצעת (השרים) לקבוע את תוכנן של התקנות. בית הדין אינו יכול "לכפות" על הרשות המבצעת שינוי חקיקתי, גם אם קיימת קריאה לכך בפסיקה. **הבקשה השנייה: פתיחת הליך קודם והחלה רטרואקטיבית** * **העיקרון המשפטי המרכזי:** לצורך החלה רטרואקטיבית של תיקון עתידי לתקנות, על התקנות עצמן לקבוע מפורשות את מועד כניסתן לתוקף ואת היקף תחולתן. * **ההליך הקודם:** ההליך הקודם נסוב סביב בקשת התובע להכיר במחלתו כמחלת מקצוע או פגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה. בהמלצת בית הדין, לאור פסיקה קודמת של בית הדין הארצי אשר שללה את האפשרות לבסס מיקרוטראומה מעבודה במשמרות, התובע ביקש לדחות את תביעתו. * **החלטת בית הדין:** * בית הדין קבע כי **גם אם רשימת מחלות המקצוע תתוקן ותכלול את מחלת התובע, לא ניתן יהיה להכיר בה כפגיעה בעבודה, אלא אם כן יתוקנו התקנות עצמן.** * **ההחלה הרטרואקטיבית על מקרהו של התובע תלויה באופן בלעדי בתאריך התחולה שייקבע בתיקון לתקנות.** * **החידוש המשפטי/הדגש:** פסק הדין מבהיר כי גם אם יחול שינוי חקיקתי מהותי (עדכון רשימת מחלות המקצוע), הוא לא בהכרח יחול אוטומטית על מקרים קודמים. תחולתו הרטרואקטיבית כפופה להוראות ספציפיות שיקבעו במסגרת התיקון לחקיקה. במקרה זה, בית הדין לא יכול היה להבטיח או לכפות תחולה רטרואקטיבית, שכן הדבר תלוי בהחלטת הדרג המחוקק. **מסקנה כללית:** פסק הדין ממחיש את הגבולות המוסדיים של בית הדין לעבודה. בעוד שבית הדין הוא הזרוע השיפוטית הדנה ביישום חוק הביטוח הלאומי, הוא אינו יכול לכפות שינויים חקיקתיים על הרשות המחוקקת או המבצעת. ההכרה במחלות מקצוע חדשות דורשת תהליך חקיקתי מסודר, ועד אשר תקנות הביטוח הלאומי יעודכנו, בית הדין אינו מוסמך להכיר במחלות שאינן מופיעות ברשימה הקיימת. פסק הדין מדגיש את עקרון שלטון החוק ואת חשיבות ההפרדה בין רשויות.