בב"נ 34003-02-21

תקציר

פסק הדין דן בסמכות השיפוט של בתי המשפט בישראל ביחס למקומות קדושים ומבני דת. לבתי המשפט יש סמכות לדון בתיקים פליליים במקומות קדושים, כמו הכותל המערבי והר הבית, כל עוד הם אינם כרוכים בסכסוכים בין-אישיים או דתיים הקשורים למקומות אלה. זאת על מנת לשמור על הסדר הציבורי במקומות אלה. בנוסף, בתי המשפט יכולים לדון בענייני תכנון ובנייה ובסכסוכים אזרחיים שאינם קשורים לקדושת המקומות, לרבות ענייני קרקע ועניינים כספיים. פסק הדין מפרש גם את צו המלך משנת 1924, האוסר על בתי המשפט להכריע בזכויות מהותיות או בתביעות הקשורות למקומות קדושים, וקובע כי הוא אינו שולל מבתי המשפט סמכות שיפוט במקרה הנוכחי. המבקש טען כי המבנה המדובר הוא חלק בלתי נפרד ממכלול בית כנסת, אך בית המשפט קבע אחרת, וקבע כי מבנים סמוכים אינם חולקים את קדושת מבנה בית הכנסת המרכזי. יתר על כן, הקרקע עליה עומד המבנה היא רכוש הציבור, ועל פי ההלכה היהודית, זכות הציבור לפנות את אדמתו קודמת. לפיכך, לבית המשפט נתונה סמכות, והתנגדותו המקדמית של המבקש בעניין זה נדחית. לבסוף, ניתנת למשיבים בבקשה העיקרית ארכה עד ליום 20.7.2021, לצורך הגשת תגובה עניינית לבקשה הראשונית. ההחלטה מתקבלת בהעדר שני הצדדים ומתייחסת באופן ספציפי למקרה הנדון.