עמ"ה 7050/03

תקציר

המערער, משה סמי, הינו בעל מסעדה מזרחית בשם מסעדת סמי בירושלים. הוא ערער על שומות פקיד השומה ירושלים לשנים 1997-2001, שהוצאו לאחר שפקיד השומה מצא כי הדוחות שהגישה המסעדה אינם סבירים. פקיד השומה גם פסל את ספרי המסעדה לשנות השומה בשל ליקויים ברישום המכירות ובמלאי סוף השנה. בית המשפט ביטל את פסילת הספרים, וקבע כי שיטת הפניה של המערערת לחשבוניות ספק לצורך רישום מלאי הותרה על פי הוראות הניהול ולא הפריעה לבירור הכנסות. באשר להיעדר פירוט בחשבוניות, קיבל בית המשפט את טענת המערערת כי החשבוניות אינן חובה וכי די בפרטים שנמסרו בהתאם להוראות הנהלת החשבונות. מאחר שהספרים לא נפסלו, היה על פקיד השומה להצדיק את השומות. הקצין בדק את אחוז החומרים המוצהר שנעשה בו שימוש במנות המסעדה ומצא כי הוא בלתי סביר. כלכלן שהועסק על ידי הקצין ביקר במסעדה, שקל את הכלים וחישב את עלות החומרים לאחר החלת פחת על צלייה וניקוי. היא גם בנתה מנות ממוצעות כדי לחשב את אחוז החומרים הכולל המשמש במסעדה, שנקבע על 38%. המערערת מתחה ביקורת על המתודולוגיה של הכלכלנית והציגה חוות דעת מומחה המערערת על מסקנותיה. עם זאת, בית המשפט מצא את בדיקת הכלכלן סבירה והגיונית, בעוד שבחוות הדעת של המערערת נפלו מספר פגמים ולא התבססו על נתונים שאינם שנויים במחלוקת. למרות הצדקת שיטת השומה, מצא בית המשפט כי השומה טעונה תיקונים בשל אי דיוקים מסוימים בחישובי הכלכלן, קרי הסתמכות על שקילה אחת של כלים, הנחות ששימשו לחישוב התפלגות המכירות והעובדה שהביקורת נערכה מחוץ לשנות השומה. בית המשפט הגדיל את אחוז השימוש בחומרים מ-38% ל-48% ובכך קיבל חלקית את הערעור. השומה תתוקן בהתאם, ולא ייפסקו הוצאות למי מהצדדים.