ע"א 580/82

תקציר

בית המשפט העליון קבע כי אין חובה לפרסם אמנות בינלאומיות, כגון אמנות דואר, ברשומות, וכי היעדר הפרסום אינו משפיע על תוקפן. בית המשפט הסביר כי אמנה בינלאומית אינה חוק או תקנה, ולכן תוקפה אינו מותנה בפרסום. במקום זאת, יש לספק מידע סביר על שינויים בזכויות האזרחים עקב אמנות כאלה, כגון באמצעות מדריך דואר. בית המשפט מצא גם כי אמנת הדואר הרלוונטית במקרה זה היא אמנת לוזאן משנת 1974, אשר אושררה על ידי הממשלה והייתה בתוקף בעת האירוע. יתר על כן, משלוח היהלומים סווג כ"צרור" ולא כ"חבילה", כלומר הוראות פקודת הדואר הגבילו את אחריות המדינה ורשות שדות התעופה. לבסוף, אל על נחשבה ל"שומרת משנה" לפי חוק שומרי החוקה, ולכן גם אחריותה הוגבלה באותה מידה של אחריות המדינה. כתוצאה מכך נדחתה עתירת המבטחים נגד מדינת ישראל ורשות שדות התעופה, אך גם תביעתם נגד אל על נדחתה. בית המשפט הורה למבטחים לשלם לכל אחד מהמשיבים שכר טרחת עורך דין.