הפ"ב 42153-10-17

תקציר

פסק הדין נסוב סביב בקשה לביטול פסק בוררות חלקי בעניין סכסוך תשלומים בגין עבודות גמר בין המבקשים (בעלי הדירות) לבין המשיבים (קבלן ואשתו). הבקשה נדחתה משום שהוגשה באיחור של חצי שנה מהמועד האחרון, ללא כל הצדקה לדחייה. עם זאת, השופט בחר לבחון לגופה של הבקשה. המבקשים טענו כי לא ניתנה להם הזדמנות הוגנת להציג את טענותיהם, אך הראיות הראו כי הם אלה שעיכבו את ההליך ולא הגישו את המסמכים הנדרשים. הם גם לא פעלו בתום לב בכך שלא חשפו מידע חיוני. המבקשים ידעו כי לבורר קשר אישי עם המשיב אך בחרו להעלות זאת כסוגיה רק לאחר קבלת פסק בוררות שלילי. השופטת ציינה כי טענות המבקשים כי לא ידעו את הסכום שהם חייבים אינן כנות, שכן הם הודו בחובות של מאות אלפי שקלים. בנוסף, טענת המבקשים כי לא היה עליהם לשלם באופן מיידי משום שהוסכם כי ישלמו "כשהיה להם" הייתה בלתי סבירה ונוגדת את חובת תום הלב. יתר על כן, השופטת לא מצאה עילה לבטל את פסק הבוררות בשל משוא הפנים הנטען של הבורר, שכן לא הוכח שהבורר ידע על עבודתו הקודמת של המשיב עבור בנו. במקום לבטל את פסק הבוררות, תיקנה השופטת את הסכום הנקוב בפסק הבוררות החלקי כך שיתאים לטענת המבקשים לתשלומים נוספים ששולמו. המבקשים חויבו לשלם את הוצאות המשיבים ולשוב לבוררות לצורך קביעת הסכום הסופי שנגבה. ככלל, הבקשה לביטול פסק הבוררות החלקי נדחתה, תוקנה ואושרה בשינויים האמורים.