הפ"ב 54754-02-18

תקציר

פסק הדין דן בסיווג החלטת בורר בהוצאות במסגרת הליך בוררות. בדרך כלל, החלטות על הוצאות נחשבות נלוות לפסק הבוררות העיקרי ומטופלות לאחר מתן פסק הבוררות העיקרי. עם זאת, בית המשפט מכיר בכך שהחלטת בורר בהוצאות עשויה להיות סופית ולא חלק מפסק ביניים, ולכן יש להתייחס אליה כאל החלטה נפרדת הניתנת לערעור. הדבר נכון במיוחד כאשר העלויות נפסקו ללא תלות בתוצאות הבוררות, והבורר סיים את עבודתו בנושא זה. בית המשפט מציין את ההשלכות המעשיות של שתי הגישות, לרבות היתרונות והחסרונות של מתן אפשרות ערעור מיידי על החלטות הוצאות לעומת דחיית ערעורים עד למתן פסק הבוררות העיקרי. במקרה הספציפי שלפנינו, המשיבים לא הציגו טיעון משכנע כנגד אכיפת תשלום ההוצאות שנפסקו, ואף לא עתרו למתן רשות ערעור על ההחלטה. יתר על כן, הצדדים הסכימו כי הליך הבוררות ישקף הליך בבית המשפט, מה שמצביע על כך שעליהם לכבד את החלטת הבורר בעניין ההוצאות. לפיכך, פסק השופט לטובת המבקשים, אישר את פסיקת ההוצאות על ידי הבורר והתיר מתן פסק דין בעניין זה. כמו כן חויבו המשיבים לשלם למבקשים שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.