ע"א 3082-03-12

תקציר

שני ערעורים, של חביב עטא ונביל עזאם, אוחדו במקרה זה, ונבעו מפסיקה לפצות נפגע תאונה. שאלת המפתח הייתה האם התאונה התרחשה במהלך נסיעת מסחר, שתקנה כיסוי ביטוחי במסגרת פוליסה שהנפיקה מנורה, או במהלך נסיעה פרטית. בית משפט קמא מצא כי חביב, הנהג, לא הצליח להוכיח כי התאונה אירעה במהלך נסיעת מסחר, אלא מצא כי היא התרחשה במהלך נסיעה פרטית, ולכן מנורה אינה אחראית. בית המשפט ביסס את החלטתו על סתירות בעדותו של חביב ועל חוסר אמון בגרסתו לאירועים, וציין כי הוא לא הציג ראיות מרכזיות שהיו יכולות לבסס את טענתו. בנוסף, קבע בית המשפט כי נטל ההוכחה מוטל על חביב, שכן היה ברשותו המידע הרב ביותר לגבי נסיבות התאונה. שני המערערים טענו כי שגה בית המשפט בנטל ההוכחה המוטל עליו, אך ערכאת הערעור חלקה על כך, וקבעה כי קביעותיו של בית משפט קמא מבוססות באופן מהימן. ערכאת הערעור דחתה גם טענות הנוגעות לטיב ייצוגם המשפטי של המערערים, ומצאה כי מסקנותיו של בית משפט קמא מבוססות היטב בדין ובשכל הישר. בסופו של דבר, שני הערעורים נדחו, והמערערים חויבו לשלם הוצאות משפט למנורה ולנפגע התאונה.