ת"פ 32280-03-24

תקציר

בבית המשפט השלום בבאר שבע, בפני כבוד השופט אמיר דורון, התנהל דיון בתיק ת"פ 32280-03-24, מדינת ישראל נ' בר ואח'. המאשימה, מדינת ישראל, באמצעות פרקליטות מחוז דרום, הגישה כתב אישום נגד הנאשמים, רגב בר ודוד טדי. הנאשמים, באמצעות בא כוחם, העלו שתי טענות מרכזיות: טענה משפטית של "אין להשיב לאשמה" וטענה בדבר אכיפה בררנית. **רקע עובדתי:** כתב האישום מייחס לנאשמים עבירה של גרימת מוות ברשלנות, בהתאם לסעיף 325 ו-304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בצירוף סעיפים 2, 3(א) ו-(ב), ו-10(א) לתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), תשנ"ט-1999. על פי הנטען, המנוח, ראשד אלמעבדה ז"ל, עבד כפועל כללי בפרויקט הקמת מתקן פוטו-וולטאי על מאגר מים במושב תפרח. חברת "קולחי הנגב" החזיקה בקרקע, וחברת "מנורה מבטחים סינרג'י" חתמה על הסכם להקמת הפרויקט. חברת "מרגל-ברנד" שימשה כקבלן משנה, וחברת "ב.ש. ברוש" (חברת בת של "קבוצת ברנד תעשיות בע"מ", הכוללת את "חברת מרגל") התקשרה עם "חברת טלרום תשתיות בע"מ" ("טלרום") לביצוע הפרויקט כקבלן משנה נוסף. כתב האישום מתאר כיצד ביום 21.03.2022, בשעה 07:00, הגיע המנוח לעבוד בפרויקט. בסמוך לשעה 09:50, נאשם 1 (רגב בר), ששימש כמנהל עבודה מטעם חברת טלרום, הורה לנאשם 1 ולסאלם (עובד נוסף) לנקות יריעת פלסטיק באזור הצמוד לדפנות הגדה הדרומית של המאגר. על אף שהמנוח ביקש ווסט ציפה, נאשם 1 טען שאין בכך צורך. נאשם 1 צייד את המנוח בווסט זוהר ונעלי עבודה בלבד, שלא נועדו להגן מפני טביעה. בהמשך, המנוח החליק, נפל למי המאגר וטבע. האישומים נוגעים לרשלנותם של הנאשמים: * **נאשם 1 (רגב בר):** מיוחסות לו אחריות לקיום הוראות בטיחות, הדרכת עובדים, ביצוע תחקירים, אי-אספקת ציוד מגן מתאים (ווסט ציפה), אי-מסירת מידע על סיכונים, והוראה לעבוד במדרון בניגוד לנהלים. * **נאשם 2 (דוד טדי):** כמנהל ובעלים בחברת טלרום, מיוחסת לו אחריות לאי-וידוא קיום דיני בטיחות, אי-מינוי ממונה בטיחות, אי-ביצוע סקר סיכונים, אי-הדרכת עובדים, ואי-וידוא אספקת ציוד מגן. **טענת "אין להשיב לאשמה" ואכיפה בררנית:** בא כוח הנאשמים טען כי המאשימה לא הניחה תשתית ראייתית ראשונית מספקת להוכחת יסודות העבירה, וכי החקירה הייתה לקויה, מגמתית וסטתה מהגורמים האחראים האמיתיים. נטען כי כתב האישום מבוסס על הנחה שגויה שטלרום היא הגורם האחראי, בעוד שהראיות מצביעות על כך שחברת "מרגל" ו/או "סינרג'י אנרגיה מתחדשת" היו הגורמים המרכזיים לניהול הפרויקט והאחראים על הבטיחות. כמו כן, הועלתה טענה בדבר אכיפה בררנית, מכיוון שגורמים בכירים יותר, כמו "סינרג'י" ו"מרגל", לא נחקרו או הועמדו לדין, בעוד שהנאשמים הועמדו לדין ללא בסיס מספק. **עמדת המאשימה:** המאשימה טענה כי הניחה די ראיות לכאורה, גם אם דלות, כדי לדחות את טענת "אין להשיב לאשמה". הוצגו מסמכים חוזיים ועדויות המייחסים לחברת טלרום ולנאשמים חובות בטיחות באתר, וכן תקנות וחובות חוקיות החלות על מנהלי מקומות עבודה. נטען כי בשלב זה אין לבחון מהימנות עדויות אלא רק קיום ראיות בסיסיות. המאשימה הדגישה את החוזה בין מרגל לטלרום, המטיל על טלרום אחריות בלעדית לבטיחות. בנוגע לאכיפה בררנית, נטען כי על הנאשמים להוכיח שרירותיות או חוסר תום לב, וכי ייתכן שהבחירה להעמיד לדין את הנאשם 2 ולא את שותפו, יוסי דגן, מוצדקת מכיוון שרק הנאשם 2 היה פעיל וניהל את הפרויקט בפועל. **דיון והכרעה של בית המשפט:** בית המשפט השלום קיבל את עמדת המאשימה לגבי אופן בחינת הראיות בשלב הטענה של "אין להשיב לאשמה". על פי הפסיקה, בית המשפט בוחן אם הובאו ראיות "בסיסיות" להוכחת יסודות העבירה, ואינו דן במהימנות או משקל הראיות. **לגבי נאשם 1 (רגב בר):** בית המשפט קבע כי אמנם לא הוכח שנאשם 1 היה "מנהל עבודה" במובן הסטטוטורי (דרישת מינוי ודיווח פורמלי), אך הוכחה תשתית ראייתית, יותר ממזערית, לכך שהוא שימש כ"מחזיק במקום העבודה" או "מי שבהשגחתו או בפיקוחו פועל מקום העבודה" כהגדרתם בתקנות מסירת מידע והדרכת עובדים. ראיות אלו, הכוללות דבריו בחקירה והנחיות שנתן, מצדיקות את המשך ההליך נגדו לפי התקנות. בית המשפט ציין כי גם אם לא היה מנהל עבודה, הרי שהפרת חובות למסירת מידע והדרכה יכולה להוות בסיס להתנהגות רשלנית המקימה אחריות פלילית. **לגבי נאשם 2 (דוד טדי):** בית המשפט קבע כי על אף טענת ההגנה לגבי היותו של הנאשם 2 רק בעלים חלקי, והעובדה ששותפו, יוסי דגן, לא הועמד לדין, קיימת תשתית ראייתית המצדיקה את המשך ההליך. אמנם, זהות "מבצע הבנייה" אינה חד משמעית, וייתכן שחברת "סינרג'י" היא האחראית העיקרית, אך הנאשם 2, כמנהל ובעלים בטלרום, חב בחובות שונות. גם כאן, בית המשפט מצא ראיות בסיסיות לכאורה להפרת חובות בטיחות, גם אם לא הוכח באופן סופי מי היה "מבצע הבנייה". **לגבי טענת האכיפה הבררנית:** בית המשפט קבע כי יש בסיס לטענה כי הוגש כתב אישום באופן מפלה, במיוחד ביחס לנאשם 2 בהשוואה לשותפו דגן, ולגבי הנאשם 1 בהשוואה לגורמים בכירים יותר כמו "סינרג'י" ו"מרגל". עם זאת, בית המשפט הדגיש כי הפסיקה קובעת שאכיפה בררנית, גם אם הוכחה, אינה מובילה בהכרח לביטול כתב האישום, אלא עשויה להוות שיקול לעונש. לכן, טענת האכיפה הבררנית לא הובילה לקבלת הבקשה של "אין להשיב לאשמה", אך תישקל בשלבים מאוחרים יותר של ההליך. **החלטה:** בית המשפט **דחה** את הבקשה של "אין להשיב לאשמה" ואת הטענה בדבר ביטול כתב האישום בשל אכיפה בררנית. נקבע כי קיימת תשתית ראייתית מספקת, גם אם דלה, להמשך ההליך נגד שני הנאשמים. טענות האכיפה הבררנית ישקלו בשלב גזירת הדין, ככל שיימצאו הנאשמים אשמים. נקבע דיון תזכורת במעמד הצדדים ליום 4.3.2026, בשעה 10:00, על מנת לקבוע דיוני המשך לשמיעת פרשת ההגנה וסיכומים. **החידוש המשפטי והעקרונות המשפטיים:** 1. **רף הראיות בשלב "אין להשיב לאשמה":** בית המשפט שב והדגיש כי בשלב זה, נדרשות רק ראיות "בסיסיות" להוכחת יסודות העבירה, ללא בחינת מהימנות או משקל הראיות. 2. **הגדרת "מחזיק במקום העבודה" לעניין תקנות הבטיחות:** גם ללא מעמד "מנהל עבודה" סטטוטורי, ניתן להעמיד לדין אדם אם הוכח ששימש כ"מחזיק במקום העבודה" או "מי שבהשגחתו או בפיקוחו פועל מקום העבודה", וביצע מחדלים הקשורים לבטיחות. 3. **הבחנה בין "מנהל עבודה" ל"מבצע בנייה":** בית המשפט פירט בהרחבה את ההגדרות הסטטוטוריות של "מבצע בנייה" ו"מנהל עבודה" על פי תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בנייה). נקבע כי תפקיד "מנהל עבודה" דורש מינוי פורמלי ודיווח כחוק, ובהיעדרו, האחריות יכולה לעבור ל"מבצע הבנייה" או ל"מחזיק במקום העבודה". 4. **אחריות לפי תקנות הבטיחות כבסיס לעבירת גרימת מוות ברשלנות:** בית המשפט קבע כי הפרת תקנות הנוגעות למסירת מידע, הדרכת עובדים, ואי-מינוי ממונה בטיחות, מהווה בסיס ראייתי מספק להוכחת יסוד ההתרשלות בעבירת גרימת מוות ברשלנות, גם אם לא הוכח תפקיד "מנהל עבודה" או "מבצע בנייה" במובן הצר. 5. **אכיפה בררנית כעילה להקלה בעונש ולא לביטול כתב אישום:** אף שהתקבלה הטענה בדבר אפליה בהליכי החקירה וההעמדה לדין, בית המשפט קבע כי הדבר לא יוביל לביטול כתב האישום, אלא ישמש כשיקול להקלה בעונש, בהתאם לפסיקה. החלטה זו מדגישה את האחריות המוטלת על כלל הגורמים המעורבים בפרויקטים, גם אם אינם נושאים בתפקידים הרשמיים ביותר, ואת חשיבות ההקפדה על נהלי בטיחות כבסיס למניעת סיכונים קטלניים.