פ"ה 52298-10-20

תקציר

התובעת, מבקרת פנימית בהנהלת בתי הדין הרבניים, תבעה את הנתבעים על כך שסירבו לשדרג את דרגתה ל-42-44 לאחר שסיימה את תקופת המשפט, בטענה כי הנתבעים פעלו שלא כדין. השאלה המרכזית הייתה האם ההחלטה המנהלית שלא לשדרג את מעמדו של התובע הייתה ראויה. בית המשפט מצא כי טענת הנתבעים כי עמדתם הקודמת התבססה על טעות אינה משכנעת וכי לא מתקיים הנטל להוכיח קיומה של טעות. הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות לכך ששינוי עמדתם נועד לתקן טעות, והסבריהם להחלטה אינם מספקים ואינם עולים בקנה אחד עם העמדה הקודמת. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי שינוי המדיניות הנטען בנוגע לקביעת דרגות המשרה למבקרים הפנימיים לא התנהל כראוי, אינו עולה בקנה אחד עם ההנחיה הרלוונטית ונעדר רציונל פנימי ברור. בית המשפט קיבל את טענות התובעת, וציין כי הליך קבלת ההחלטות של הנתבעים עורר ספקות בשל פגמים אלה. כתוצאה מכך, התובעת הייתה זכאית לשכר לפי דרגות 42-44 מיום 1.9.2019 ועד ליום 30.4.2022, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. כן חויבו הנתבעים לשלם לתובע הוצאות בסך 15,000 ₪.