חדל"פ 15562-10-24

תקציר

הערעורים, הנוגעים להחלטות הנאמן להאריך את המועד האחרון להגשת תביעות חוב, היו צריכים להיות מוגשים כבקשות רשות ערעור. גם אם היו מוגשות כהלכה, הן עדיין היו נדחות משום שהן נופלות תחת הוראת בתי המשפט, הקובעת כי רשות ערעור לא תינתן על החלטות להאריך את הזמן הקבוע בחוק. יתר על כן, גם אם היו מדובר בבקשות רשות ערעור שלא נפלו תחת הצו, הן עדיין היו נדחות משום שאינן עומדות בקריטריונים לערעורים כאלה, המחייבים אותן להעלות שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית או למנוע עיוות דין. החלטת הנאמן להאריך את המועד סבירה ואין לבטלה. לבסוף, הערעורים שגויים מבחינה פרוצדורלית, שכן הם מסתמכים על סעיף בחוק שאינו ישים למצב הנוכחי. כתוצאה מכך, כל בקשות רשות הערעור נדחות.