ע"א 5621/97

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את ערעורו של המערער, אשר טען כי יש להטיל על המשיב, המדינה, אחריות לפציעתו כתוצאה מירי כוחות הביטחון במהלך פעולת שיטור. המערער ביסס את טענתו על מחלוקת בדבר נסיבות פציעתו, וטען כי על בית המשפט לאמץ את גרסתו לאירועים, אשר תוביל לכאורה למסקנה משפטית שונה. עם זאת, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא. היא הסכימה עם ממצאי בית המשפט המחוזי כי כוחות הביטחון אכן נקלעו למצב חירום מסכן חיים, המצדיק את מעשיהם. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי טענותיו הספציפיות של המערער בדבר נסיבות פציעתו אינן עקביות ואינן משכנעות. עוד קבע בית המשפט כי בהתבסס על העובדות כפי שמצא בית המשפט המחוזי, אין עילה להתערב במסקנותיו המשפטיות של האחרון. בית המשפט הסכים עם פרשנותו של בית המשפט המחוזי לחריג האחריות לפי סעיף 5 לחוק הנזיקין האזרחיים, תוך שהוא מצטט פסקי דין קודמים במקרים דומים, לרבות בעניין בני עודה. לדברי בית המשפט, יש לבחון את סבירות פעולות כוחות הביטחון במסגרת נסיבות החירום שעמדו בפניהם. השימוש באש חיה הוגדר כסביר וכמוצא אחרון במצב האינטנסיבי, שבו הכוח כותר ונשקפה ממנו סכנה מיידית. בית המשפט הדגיש כי הירי לא היה ישיר או חסר הבחנה אלא תגובה מדודה. בנוסף, אישר בית המשפט את קביעתו של בית המשפט המחוזי כי חזקות הרשלנות המפורטות בסעיפים 38 ו-41 אינן חלות במקרה זה. התנאים ליישומם לא התקיימו, במיוחד בהתחשב בשימוש המוצדק בחפץ המסוכן (הנשק) בתגובה לנסיבות המסוכנות. עוד ציין השופט כי אדם הנמצא באזור של הפרות סדר אלימות מסוג זה עלול להיפגע גם בהיעדר רשלנות מצד כוחות הביטחון. בסיכומו של דבר, הערעור נדחה, אך לא נפסקו הוצאות למי מהצדדים בהתחשב בנסיבות. ההחלטה התקבלה פה אחד על ידי השופט ריבלין, בהסכמה בין השופט א' א' לוי לשופט א' רובינשטיין.