עמ"נ 46643-02-20

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת על ארנונה על מתחם סדנאות. השאלה הראשונה שעל בית המשפט להכריע בה היא סיווגם של נכסים שונים בתוך בית המלאכה, אשר מחויבים בשיעורים שונים בהתאם למיקומם ולשימושם. המערערת חלקה על סיווגו של מבנה בשטח של 605 מ"ר בשם סככה, שהעירייה סיווגה כנכס בקומת הקרקע, וגבתה תעריף גבוה יותר. בית המשפט מצא כי אין להתערב בהחלטת ועדת הערר בעניין זה, שכן המבנה אינו עונה להגדרת סככה בשל אופי פתחיו, וההכרעה בשאלות עובדתיות מצויה בסמכותה של ועדת הערר. השאלה השנייה נוגעת להטלת חיובים רטרואקטיביים על הנכסים. בית המשפט פסק לטובת המערערת, וקבע כי החיוב הרטרואקטיבי בגין המבנה אינו סביר משום שתוספת הבנייה קיימת עשרות שנים ולעירייה היה כל המידע על המבנים. עם זאת, החיוב הרטרואקטיבי בגין הקרקע הכבושה אושר, שכן המערערת לא הביאה ראיות למועד תפיסת החזקה. לפיכך, המערערת תשלם מיסים בגין הקרקע הכבושה החל מיום 5/5/2009 ובגין כל יתר הנכסים החל מיום 22/10/2015. שני הצדדים היו פטורים מתשלום הוצאותיו זה של זה, והפיקדון של המערערת הוחזר להם.