עת"מ 2001/08

תקציר

העותרים, אדם טבע ודין, עמותה להגנת הסביבה, ושני תושבי המקום, עתרו לביטול החלטת ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה מרכז להתיר הקמת סככה בשטח של 1,500 מ"ר לעגלים. את הצריף ביקש המשיב מס' 4, תושב המושב. העותרים טענו כי ההחלטה אינה חוקית משום שהיא מאפשרת בנייה ללא תכנון מפורט, שהוא שלב הכרחי להוצאת היתרי בנייה. המדינה והעותרים הסכימו כי יש לבטל את החלטת ועדת הערר, אך מטעמים שונים. המדינה טענה כי הקרקע לא השלימה את השלב התכנוני הנדרש של חלוקה מחדש, ואילו העותרים טענו כי ההחלטה מנוגדת לפסיקה ויש לבטלה. המשיבה מס' 4 הדגישה את ההשלכות של ביטול ההיתר וציינה כי הסככה כבר נבנתה וכי ביטול ההיתר יהווה סנקציה מופרזת. הוועדה המקומית לתכנון ובניה ומשיבים נוספים תמכו בהחלטת ועדת הערר וטענו כי תכנית חש/2/10, שאינה דורשת תכנון מפורט, ישימה. בית המשפט מצא כי פרשנותה של ועדת הערר לתכנית סבירה ונתנה משקל לפרשנותם בת שלושת העשורים של מוסדות התכנון אליה. אף ששיקולי המדיניות של העותרים הוכרו, הם גברו על אינטרס ההסתמכות, מה גם שהתכנית לא עמדה בניגוד לחוק. אשר לטענת המדינה כי הקרקע לא חולקה מחדש, קיבל בית המשפט את טענת המשיב כי תכנית משה"מ/46 שינתה את הוראות תכנית חש/2/10 בדבר חלוקת הקרקע במושב בצרה. לבסוף, דחה בית המשפט את טענתה החדשה של המדינה בדבר תכנית מופקדת, בקובעו כי היה מקום להעלותה מוקדם יותר וכי ממילא אין סתירה בין התכניות המצדיקה את ביטול ההיתר. משכך, נדחתה העתירה, וחויבו העותרים לשלם לכל אחד מהמשיבים 3, 4 ו-5 ש"ח הוצאות משפט בסך 20,000 ש"ח.