דב"ע נו/347 - 05

תקציר

המוסד לביטוח לאומי ערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שקבע כי קשישה בודדה, המסכנת את עצמה בכך שהיא חיה בגפה, זכאית לגמלת סיעוד. האישה המדוברת מתגוררת לבדה, סובלת מבעיות בריאותיות חמורות רבות, ומבקרת באופן לא סדיר על ידי חברים. על פי דו"ח האחות, המשיבה לא נזקקה לעזרה בביצוע פעולות יומיומיות ולא סיכנה את עצמה. עם זאת, שופט בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב והדגיש כי היא חיה לבדה וזקוקה להשגחה מתמדת בשל סחרחורות ונפילות תכופות. השופט קיבל את טענת המשיב, אך המוסד ערער על החלטה זו. בדיון בערעור נכח בא כוח המוסד בלבד, שכן המשיב בחר לטעון בכתב מטעמי בריאות. המוסד טען כי הנפילות המעטות שחוותה המשיבה לא היו משמעותיות דיין כדי להעניק לה את ההטבה, וכי עדותה בדבר נפילה בחודש מרץ אינה נוגעת למקרה, כפי שאירע לאחר ביקור האחות. בנוסף, הם ציינו כי אם מצבה יחמיר, היא תוכל להגיש תביעה חדשה. עם זאת, בית המשפט לערעורים דחה את ערעור המוסד. הם הסכימו עם הערכת בית המשפט המחוזי את חומר הראיות והדגישו כי כוונת המחוקק מאחורי גמלת הסיעוד נועדה לסייע לפרטים במצבו של המשיב. בית המשפט אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, שאישרה את זכאותו של המשיב להטבה, ולא פסק הוצאות כלשהן בשל היעדרותו של המשיב.