ת"א 13926-12-21

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב תחרות בין זכויותיהם של שני נושים של מר תמיר יצחק (המוכר): נושה פרטי, מר אלי גבאי, אשר רשם עיקול על זכויות המוכר בחלקת מקרקעין, לבין רשות המסים, אשר רשמה שעבוד על זכויות אלה בשל חובו המהותי של המוכר. התיק נועד לקבוע לאיזה נושה יש עדיפות בקבלת התמורה ממכירת הנדל"ן של המוכר. התביעה הראשונית ביקשה להבהיר את הבעלות במקרקעין אך תוקנה כך שבוטלו העיקולים הן על ידי הנושה והן על ידי רשות המסים כדי למנוע פיצויים בגין הפרת חוזה. הסוגיה המרכזית היא פרשנותו ויישומו של סעיף 11א לפקודת המסים (גבייה), הקובע שעבוד של רשות המסים על נכס של בעל מקרקעין בגין מיסים שלא שולמו. בית המשפט דן בהרחבה בטיבם של העיקולים והשעבודים כאחד, ומסביר כי עיקולים הם סעדים פרוצדורליים ללא זכויות מהותיות בנכס, ואילו שעבודים הם זכויות קנייניות המקנות לנושה עדיפות על פני נושים רגילים. מסקנת פסק הדין היא כי השעבוד של רשות המסים, הרשום לפי סעיף 11א(2) לפקודת המס, גובר על העיקול שהטיל הנושה הפרטי קודם לכן. זאת, משום ששעבוד יוצר זכות מהותית בנכס, ואילו עיקול הוא מנגנון פרוצדורלי בלבד. בנוסף, בית המשפט מפרש את לשון סעיף 11א(2) כך שהשעבוד של רשות המסים, לאחר שנרשם ראשון, מקבל עדיפות על פני עיקולים קודמים. מאחר שהחוב המובטח בשעבוד רשות המסים עולה בהרבה על הסכום המדובר, קובע בית המשפט כי יש להעביר את כל הסכום המופקד בקופת בית המשפט לרשות המסים. יש לציין כי לא ניתן צו הוצאות, והתיק נסגר.