ת"ק 32529-05-22

תקציר

השופט מצא את עדויות הנתבעים קוהרנטיות ועקביות, וזקף את גרסתם לאירועים על פני זו של התובע. התלונות שהוגשו נגד התובע בגין התנהגות מאיימת היו מוצדקות, שכן הנתבעים 1 ו-2 חשו מאוימים ממעשיו. השופט ציין כי טענת התובע כי האירועים התרחשו בנוכחות שופט אינה מבוססת. זאת ועוד, השופט קבע כי תחושת האיום של הנתבעים סבירה, בהתחשב באופי התנהגותו של התובע ובזכות החוקתית לחירות. באשר לנוהלי המשטרה, קבע השופט כי התנהלות הנאשמים הייתה סבירה וחוקית. ההחלטה לעצור את התובע התבססה על חשד סביר ופעלה בהתאם לחוקים הרלוונטיים. גם צווי המעצר שהוצאו לתובע היו חוקיים, בהתחשב בנסיבות. השופטת דחתה את טענת התובע בדבר שימוש שלא כדין במאגר המידע המשטרתי, קיבלה את הסברו של הנתבע 1 כיצד הושגו פרטי התובע וקבעה כי הוא סביר. השופטת דחתה גם את הטענה כי התובע זומן לחקירה למרות היותו עיתונאי, וציינה כי נוהל זימון עיתונאים חל רק על עניינים הקשורים לעבודתם העיתונאית. במקרה זה, התובע לא פעל במסגרת תפקידו כעיתונאי, והנוהל המקובל ננקט. משכך, פסק השופט לטובת הנתבעים ודחה את התביעה, תוך שהוא מורה לתובע לשאת בהוצאות הנתבעים. התובע חויב לשלם 600 ₪ לנתבעים 1 ו-2 בתוך 30 יום. פסק הדין העניק גם רשות ערעור על פסק הדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. פסק דין זה ניתן שלא בנוכחות הצדדים והיה אמור להימסר להם על ידי המזכירות באמצעות דואר רשום.