ת"א 43942-03-14

תקציר

התובעת, שוגון, חברה משפחתית העוסקת בפיתוח, ייצור ושיווק תיקים ותיקי גב, תבעה את הנתבעים על כך שהעתיקו חמישה מדגמי התיקים המבוקשים והמצליחים ביותר של שוגון ומכרו אותם במחיר מוזל, ובכך גרמו לשוגון הפסד כספי. למרות שבית המשפט הכיר בכך שקיים דמיון בין דגמי התיקים של שוגון ושל הנתבעים, הוא מצא כי דמיון זה אינו עולה כדי דמיון חזותי מטעה, במיוחד לאור ההבדלים באיכות החומרים בהם נעשה שימוש והתוויות שהוצמדו לתיקים. בית המשפט ציין גם כי שוגון לא רשמה את הדגימות של השקיות, למרות שהייתה לה הזדמנות לעשות זאת, מה שהיווה חידה מכיוון שאלו היו כמה מהתיקים המוצלחים ביותר של שוגון. גם המודלים המדוברים נעדרו מקוריות, ייחודיות וחדשנות במידה שתצדיק הגנה משפטית. יתר על כן, בית המשפט מצא כי פיתוח דגמים אלה לא דרש מאמץ או מחקר מספיקים, והזמן שחלף בין השקת הדגמים של שוגון לבין יבוא דגמים דומים על ידי הנתבעים – כחמש שנים – פירושו ששוגון ככל הנראה החזירה את השקעתה בשלב זה. ככלל, השופט פסק לטובת הנתבעים, וקבע כי שוגון לא הוכיח קיומו של "יסוד נוסף" שיצדיק הגנה משפטית מחוץ לדיני הקניין הרוחני, ולכן דחה את התביעה. כמו כן הורה השופט לשוגון לשלם לנאשמים שכר טרחת עורך דין בסך 35 אלף שקל והוצאות עדים בסך 750 שקל.