תמ"ש 4324-02-10

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה שהגישה אישה נגד אחיה, המבקשת לקבל בחזרה כספים מחשבון הבנק של הוריהם המנוחים, שלטענתה הוא משך שלא כדין באמצעות ייפוי כוח. התובעת טוענת כי אחיה ניצל את פגיעותה ובדידותה של אמם, והפעיל עליה השפעה מופרזת כדי להגיע לכספים. עם זאת, הנתבע טוען כי הכסף הועבר כמתנה או כדי לפצות אותו על הוצאות הקשורות לטיפול באמם. פסק הדין מפרט את טענות התובע בדבר משיכות בלתי מורשות, השפעה בלתי הוגנת, ואת טענות הנגד של הנתבעת. בית המשפט מתמקד בנטל ההוכחה וקובע כי מאחר והנתבע טוען שהכספים היו מתנה, הנטל נופל על התובע להוכיח אחרת. פסק הדין בוחן את השאלות כיצד נמשכו הכספים, האם הייתה לנתבעת סמכות לעשות כן והאם הם היוו מתנה. פרק הדיון בוחן את העדויות והראיות שהוצגו, וקובע כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה. בית המשפט אינו משתכנע מטענת התובע כי הנתבע חרג מייפוי כוחו וסבור לטענת הנתבע כי הכספים ניתנו לו במתנה או שימשו לכיסוי הוצאות. חזקת המתנה בקשר הורה-ילד, יחד עם עדותו של התובע עצמו, פועלת לטובת הנתבע. בנוסף, בית המשפט לא השתכנע מטענת התובע בדבר השפעה בלתי הוגנת, וציין היעדר ראיות בדבר מצבו הנפשי של המנוח ותלותו בנתבע. באשר לדמי השכירות הנתבעים על ידי הצדדים, בית המשפט פוסק לטובת התובע, בכפוף לחישוב ההוצאות. פסק הדין מסתיים בכך שהוא דוחה את תביעת התובעת להשבה ומורה לה לכסות את שכר טרחת הנתבע. פסק דין זה מחזק את חזקת המתנה ביחסים משפחתיים קרובים ומדגיש את הימנעותו של התובע מלהביא ראיות משכנעות להפרכת חזקה זו.