רע"א 9227/12

תקציר

בית המשפט התייחס לשאלה האם משיבים יכולים להגיש תביעה אישית נגד כונסי נכסים, בהתחשב בחובות הנאמנות של בעלי תפקידים שמונו על ידי בית המשפט. בעוד שבעלי תפקידים אלה חייבים לנהוג באחריות, שיקולי מדיניות מזהירים מפני תביעות אישיות, שכן הם עלולים להרתיע אנשים מוכשרים מלקחת תפקידים או לפעול ביעילות. בית המשפט הדגיש שימוש לרעה אפשרי בתביעות כדי להפחיד פקידים, במקביל לחוקים המעניקים לעובדי ציבור חסינות כדי להבטיח שהם ימלאו את תפקידם ללא מורא. הסף לאישור תביעות אישיות אינו נמוך כמו דחייה על הסף, אלא דורש ראיות מהותיות. בנוסף, פעולות הננקטות באישור בית המשפט מציבות מכשול משמעותי בהוכחת טענות נגד בעלי תפקידים. במקרה זה, בית המשפט לא מצא בסיס ממשי לתביעה אישית נגד כונסי הנכסים וציין התדיינות משפטית מתמשכת מול הבנק. היא דחתה את הבקשה תוך שימת דגש על שיקולי מדיניות, החלטות קודמות של בתי המשפט שאישרו את פעולות הכונסים והצורך בעקביות בפסיקה שיפוטית. יתר על כן, טענות כולל הונאה נמצאו חסרות ברק כפי שנראה היה שרובן נפתרו או נבדקו בעבר על ידי בית המשפט. יתר על כן, בית המשפט דחה את בקשת הכונסים לחקור את הבעלים, תוך הדגשת העיתוי הלא ראוי והדמיון בין הסוגיות שהועלו קודם לכן. בית המשפט ביקש למנוע הסתבכויות משפטיות מיותרות והליכים משפטיים כפולים פוטנציאליים. לפיכך, היא דחתה הן את העתירה לתביעה אישית נגד כונסי הנכסים והן את בקשת החקירה, והדגישה את הצורך בטיפול שיפוטי זהיר בנושאים רגישים אלה.