פר"ק 36053-11-18

תקציר

השופט מגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור על דחיית תביעת החוב על ידי הנאמן. ההחלטה מבוססת על עקרונות מבוססים של ביקורת שיפוטית, המכתיבים כי על בית המשפט להתערב במשורה בהחלטות של בעלי תפקידים, כגון הנאמן, אלא אם הן חורגות באופן משמעותי מהסבירות ומהגינות. במקרה זה, החלטת הנאמן הייתה מבוססת היטב ונתמכה בראיות. עד מפתח, גורן, העיד כי הכספים המדוברים לא היו הלוואות אלא עודפי כספים שחולקו בין שותפים. עדותו, יחד עם ראיות נוספות, תומכות באופן משכנע בעמדת הנאמן. עוד מדגישה השופטת כי המערערים לא הציגו ראיות משכנעות לביסוס טענתם כי מדובר בכספי הלוואה. יתר על כן, בהליכי חדלות פירעון מתפרשים החיובים נגד החייב בקפדנות כדי להגן על נושים אחרים, וטענת המערערים אינה עומדת בקריטריון זה. לפיכך, החלטת הנאמן לדחות את תביעת החוב הייתה סבירה וראויה, והצדיקה את דחיית הערעור וצו למערערים לכיסוי הוצאות הערעור, בסך 10,000 ₪.