סע"ש 61554-09-17

תקציר

התובע, שהועסק בחברה הנתבעת למעלה מ-14 שנה, פוטר מתפקידו כמנהל מערך השירות. התובע טען כי פיטוריו היו שלא כדין, וכי הם מהווים הפליה מחמת גיל, ולכן יש לפצות אותו. בית הדין לא מצא כל הצדקה לטענות התובעת לפיטורים שלא כדין ולאפליה מחמת גיל. החברה קיימה שני שימועים לתובע, בהתאם לחוק, והציעה לו תפקיד חלופי שקיבל בתחילה אך בהמשך סירב בשל מחלוקת על תנאי החוזה שלו. נמצא כי החברה פעלה כדין במסגרת הפררוגטיבה הניהולית שלה, וסירובו של התובע לחתום על חוזה העבודה החדש הביא לפיטוריו. עוד טען התובע כי הוא זכאי לתשלומים שונים מהחברה הנובעים מתקופת עבודתו, לרבות גמול שעות נוספות, מענק התאמה, החזר ימי חופשה, הפרשי פיצויי פיטורים ותשלומים בגין קיזוז עמלות. השופטת פסקה לטובת תביעות התובע להפרשי פיצויי פיטורים, על בסיס עמלות ששולמו במסגרת שכרו הקובע, ופיצוי במקום הפרשות גמל (הטבות מעסיק) עבור רכיב העמלות, והורתה לחברה לשלם לתובע 315,206 שקל. סכום זה כלל הפרשים בפיצויי פיטורים, ופיצוי בגין הפרשות לפנסיה שהיו אמורות להתבצע על ידי החברה במשך 7 השנים האחרונות להעסקתו של התובע. כל יתר טענותיו של התובע נדחו, לרבות תביעותיו לגמול שעות נוספות, שכן בית הדין מצא כי הוא נושא משרה ניהולית והעסקתו פטורה מחוק שעות עבודה ומנוחה. השופטת דחתה גם את טענות התובע למענק הסתגלות, החזר ימי חופשה, תשלום עמלות לאחר פיטוריו והלנת פיצויי פיטורים, שכן התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענות אלה. כמו כן, נדחו גם טענות התובע לפגיעה בשמו הטוב ולאי קיום נהליה של החברה, שכן התובע לא הביא כל ראיה לתמיכה בטענות אלה, והן לא הוזכרו בסיכומיו. לאור הפער המשמעותי בין הסכום הנתבע לבין הפיצוי בפועל, חויבה החברה לשלם לתובע את הוצאותיו בסך של 10,000 ₪.