ע"פ 4597/00

תקציר

המערער, דוד עובדיה, הורשע במקור בחבלה בכוונה מחמירה ונידון על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע לשלוש שנות מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי. עובדיה ערער על החלטה זו, והורה לערער הן על ההרשעה והן על העונש שנגזר עליו. עיקרי ממצאי בית המשפט המחוזי היו כי עובדיה כעס על עורך דין שפתח בהליכי הוצאה לפועל נגד אמו והגיע למשרדו של עורך הדין פעמיים באותו יום - פעם אחת בבוקר, הציג עצמו בשם בדוי, ושוב אחר הצהריים, שם סטר לעורך הדין והכה אותו באגרופים, ולבסוף דקר אותו באולר שהביא עמו. בית המשפט המחוזי הרשיע את עובדיה בעבירה לפי סעיף 329(1) לחוק העונשין, המחייבת הוכחת כוונה מיוחדת לגרום חבלה חמורה. השופטים שדנו בערעור, השופטת ביניש והשופטת אנגלרד, אישרו את ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי בעניין האירוע. עם זאת, היו להם ספקות לגבי המסקנה המשפטית בדבר יסוד הכוונה הנדרש לעבירה. הם זיכו את עובדיה מהעבירה המקורית והרשיעו אותו במקום חבלה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 335(א)(1) ו-334 לחוק העונשין, הטעונים הוכחת פזיזות בלבד. הרשעה זו התבססה על דעת השופטים כי מעשיו של המערער היוו מעשה פזיז, בהתחשב באופי הדקירה ובנסיבות הנלוות אליה. השופטים הפחיתו את עונשו של עובדיה בשל חומרת העבירה המופחתת ונסיבותיו האישיות הקשות. הם גזרו עליו שנתיים מאסר, בניכוי הזמן שריצה, ושמרו על המאסר על תנאי המקורי. עונש מופחת זה הושפע גם מהסכמת פרקליט המדינה להפחתת עונש בשל נסיבותיו האישיות של המערער. פסק הדין החדש ניתן ב-26 בדצמבר 2000.