ע"א 3199/05

תקציר

פסק הדין הנדון עניינו בסכסוך כספי ארוך שנים בין המשיבים (דירקטורים ובעלי מניות בחברה לעבודות ציבוריות ובנין בע"מ) לבין המערער, הבנק הבינלאומי הראשון. המשיבים ערבו לפירעון אשראי שנטלה החברה לעבודות ציבוריות מהבנק. כאשר דרש הבנק תשלום מהמשיבים, הם טענו כי היה על הבנק להפעיל תחילה תוכנית חיסכון משועבדת לפירעון וכי לו היה עושה כן, לא היה למשיבים חוב אלא יתרת אשראי. התיק עבר מספר ערעורים וערעורים שכנגד, כאשר בית המשפט המחוזי פסק תחילה לטובת הבנק. עם זאת, בעקבות ראיות חדשות, קבע בית המשפט המחוזי כי אכן התקיים הסכם בעל פה, המכונה הסכם התקרה, בין הצדדים. לאחר מכן ערער הבנק לבית המשפט העליון, אך שני הצדדים הסכימו בהמשך לדחיית הערעורים, תוך שמירה על הזכות להעלות את טענותיהם בהליך חדש בבית המשפט המחוזי. המשיבים הגישו בקשה לפסק דין חלקי, בבקשה להשבת היתרה בחשבון הבנק שלהם, והבנק הסכים לכך ואף הסכים לדחות את ערעורו. בית המשפט המחוזי נתן את פסק הדין החלקי ופסק למשיבים סך של 3,162,270 ₪ בתוספת ריבית והוצאות. הבנק ערער על פסק דין חלקי זה, וטען כי הוא אינו ראוי בשלב כה מוקדם וכי רק הודאה בזכותו של התובע יכולה לשמש בסיס לפיטורים. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי הסכמת הבנק וממצאי המומחה תומכים בפסק הדין החלקי. בית המשפט העליון קיבל בפסק דינו את ערעור הבנק ודחה את פסק דינו החלקי של בית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע כי על פי תקנה 191 לסדר הדין האזרחי, בעוד שניתן ליתן פסק דין חלקי, נסיבותיו הייחודיות של המקרה וההיסטוריה הפרוצדורלית מחייבות דיון מלא. הערעורים והערעורים הקודמים שכנגד יצרו מצב שבו לא הייתה לבנק עילת תביעה נגד המשיבים, ופסק הדין החלקי, שהתבסס על טענת הבנק, לא עלה בקנה אחד עם המסגרת הפרוצדורלית המוסכמת. בית המשפט הדגיש כי טענת הבנק בדבר אי קיומו של הסכם התקרה יכולה לעלות רק כהגנה בתביעת המשיבים נגדו. לפיכך, פסק הדין דרש גישה חדשה, ובית המשפט המחוזי הונחה לדון בדיון ממוקד בתביעת המשיבים להשבת יתרתם הנטענת, ולאחריו דיון בטענותיהם האחרות. ההחלטה התקבלה על מנת להבטיח מיקוד ברור וצר של הסכסוך ולמנוע עיכובים מיותרים בפתרון העניין הכספי המורכב.