ת"א 43484-03-23

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לבקשה לסעד זמני שביקש המבקש, אשר טען כי המשיבים חייבים לו כספים בגין שכר טרחת עורך דין. המבקש ביסס את עילת תביעתו על התחייבויות בלתי חוזרות שנחתמו על ידי המשיבים. עם זאת, השופט מצא כי המבקש לא הביא ראיות מספיקות להוכחת טענותיו. באופן ספציפי, השופט ציין כי עילת התביעה של המבקש אינה ברורה וסותרת את הצהרותיו הקודמות ואת המסמכים הקיימים. כך למשל, המבקש טען בתחילה כי ההתחייבות היא לעסקת מקרקעין, אך בהמשך טען כי לא. זאת ועוד, השופטת ציינה כי המבקש לא הביא ראיות לגובה שכר הטרחה המגיע לו, ואף לא רשם הערת אזהרה כנדרש בחוק בתביעות הקשורות למקרקעין. השופט גם לא מצא ראיות לחוסר תום לב מצד המשיבים. באשר למאזן הנוחות, קבע השופט כי הוא נוטה לטובת המשיבים, שכן היענות לבקשת המבקש לצו מניעה תמנע מהם לבנות על הקרקע ותגרום להם נזק מיותר. לפיכך, הבקשה לסעד זמני נדחתה, וצו המניעה הארעי שניתן קודם לכן בוטל. המבקש חויב לשלם את שכר טרחתם של המשיבים 1 ו-2.