בג"צ 706/94

תקציר

בעניינו של המשיב מס' 4, עזיז עזרא שנסי, התייחס בית המשפט ללגיטימיות של החנינה שהעניק הנשיא, והפחית את מאסר העולם שנגזר על שנסי בגין רצח ל-10 שנים, דבר שאפשר את שחרורו המוקדם. העותרת, בתו של הקורבן, ערערה על החלטה זו, תוך שהיא מצטטת דו"חות רפואיים כוזבים הקובעים את מצבה הבריאותי הקריטי של שנסי, שנרכשו לכאורה באמצעות קנוניה שבה היו מעורבים אחיה של שנסי וגורם רפואי. פעילות הונאה זו אושרה באמצעות הרשעות פליליות, המעידות על ידיעתו ומעורבותו של שנסי בהטעיית הנשיא בנוגע לבריאותו. בית המשפט מצא ראיות משמעותיות לכך שבריאותו של שנסי הייתה גורם משמעותי בהחלטה להמתיק את עונשו, כאשר מצגים כוזבים אלה הכתימו את הליך החנינה. בית המשפט העליון, בהדגישו כי כל מעשה שלטוני שמקורו בהונאה פגום מיסודו, הכריז על החלטת הנשיא כבטלה ומבוטלת. כתוצאה מכך, שנסי נצטווה לחזור לכלא כדי לרצות את מאסר העולם המקורי. בעוד שבית המשפט אישר את שיקול דעתו של הנשיא במתן חנינות, הוא שמר על סמכותו לבחון מעשים כאלה כאשר מדובר בפרקטיקות מטעות, תוך הדגשת העיקרון לפיו הונאה חותרת תחת טוהר ההחלטות המשפטיות והמנהליות. פסק הדין הדגיש את המסגרת המשפטית סביב חנינות נשיאותיות, פיקוח שיפוטי וההשלכות של פעולות הונאה בהליכים מנהליים.