ע"א 4172/98

תקציר

הערעור מתייחס לבקשת המשיב לבטל את ההגבלה על חשבון הבנק המוחזק בסניף המערערת. החשבון הוגבל לאחר שהמערערת סירבה לכבד 25 שיקים שנמשכו ממנו, שכן יתרת החוב חרגה ממסגרת האשראי המותרת. המערערת לא הוציאה הודעה על ההגבלה אלא רק הודעה על תחולתה. המשיב טען כי לא קיבל את ההודעה האחרונה וכי ההגבלה אינה חוקית שכן היתרה אינה חורגת ממסגרת האשראי המוסכמת. המערערת טענה כי מסגרת האשראי כללה חשבון נוסף הקשור למשיב, והיתרה הכוללת אכן חרגה ממסגרת האשראי. בית משפט השלום הסכים עם המשיב וקבע כי מסגרת האשראי אינה כוללת את החשבון השני וכי למשיב היה יסוד סביר להניח כי השיקים יכובדו. לפיכך, היא ביטלה הבאת 24 שיקים כבקשת המשיב לפי סעיף 10(א) לחוק שיקים ללא כיסוי. המערער ערער על החלטה זו. בית הדין לערעורים דחה את הערעור. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בקביעת בית משפט השלום כי מסגרת האשראי לא כללה את החשבון השני וכי המשיב עמד במסגרת האשראי. בית המשפט הסכים גם עם פרשנותו של הערכאה הנמוכה יותר לחשיבות משלוח הודעה על הגבלת חשבון והעובדה שהדבר לא נעשה במקרה זה. באשר לטענת המערער כי לבית משפט השלום לא הייתה סמכות לבטל את ההגבלה, קבע בית המשפט שלערעור כי בעוד שבקשתו של המשיב שגויה מבחינה פורמלית, התוצאה תהיה זהה אם היא תיושם מחדש כראוי. עוד נמצא כי למשיב היה יסוד סביר להניח כי השיקים יכובדו, הן מבחינה אובייקטיבית והן מבחינה סובייקטיבית. לפיכך נדחה הערעור, והחלטת בית משפט השלום לבטל את הבאת 24 השיקים התקבלה. המערער חויב לשלם למשיב 3,000 ₪ בתוספת הוצאות מע"מ.