ת"פ 12174-04-15

תקציר

במקרה זה, שעניינו הסדר טיעון שבו הוא מודה בעובדות כתב אישום מתוקן, נדרש בית המשפט להכריע האם יש לאפשר לבא כוחה של המאשימה גישה למבחנים פסיכולוגיים סטנדרטיים המשמשים את מומחה ההגנה בהכנת חוות דעתו. הסנגור טען כי מסירת המבחנים לבא כוחה של המאשימה תפר את כללי האתיקה של הפסיכולוגים ועלולה לפגוע ביעילות המבחנים בעתיד. לאחר ששקל היטב את הטיעונים ובחן את ההחלטות הרלוונטיות, קבע השופט כי זכותה של המאשימה לעיין בחומרים ששימשו את מומחה ההגנה אינה מוחלטת. מאחר שהבדיקות היו סטנדרטיות, המומחה מסר למאשימה את תוצאות הבדיקה, והפסיכיאטר המחוזי לא חלק על ממצאי המומחה, השופט הגיע למסקנה כי אין הצדקה להפרת חיסיון המבחנים הפסיכולוגיים. לפיכך, המומחה מטעם ההגנה לא נדרש להביא את המבחנים לעיון בא כוח המאשימה, אלא אם כן התבקש על ידי מומחה מטעם התביעה. השופטת הדגישה את הצורך לאזן בין זכויות ואינטרסים שונים, ובמקרה זה השיקולים האתיים והפגיעה הפוטנציאלית בהליך הבדיקה גברו על זכותה של המאשימה לבחון את המבחנים. בהחלטה זו קבע השופט כי המומחה מילא את חובותיו לפי הסעיפים הרלוונטיים לחוק סדר הדין הפלילי, ולמאשימה ניתן שבוע להחליט אם להגיש חוות דעת פסיכולוגית מהמומחה מטעמה או להמשיך בחקירה נגדית של הסניגור. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים, והמזכירות הופנתה להעביר העתק מההחלטה לבא כוחה בדחיפות.