עת"מ 23628-12-19

תקציר

העתירה הנדונה נסובה סביב יבוא כבד אווז לא כשר לישראל, וליתר דיוק, האם יבוא כזה הותר לפני המועד הקובע כאמור בסעיף 3 לחוק הבשר. בעתירה נטען כי הרשימה שהרכיבו המשיבים, אשר פירטה את חלקי הפנים הלא כשרים המותרים לייבוא, כללה כבד אווז. עם זאת, בית המשפט מצא כי מטרת הרשימה הייתה לשמש כלי ראייתי בלבד, ולהעביר את נטל ההוכחה אל החולקים עליה. משמעות הדבר היא כי צדדים הטוענים ליבוא חלקים פנימיים שאינם ברשימה יכלו לטעון כי הם יובאו לפני המועד הקובע, ואילו אלה המתנגדים ליבוא חלקים שהיו ברשימה נדרשו לספק ראיות משמעותיות לתמיכה בטענתם. בית המשפט בחן האם כבד אווז יובא לישראל לפני המועד הקובע או שמא נכלל ברשימה. נמצא כי הראיות שהוצגו הן על ידי העותר והן על ידי המשיבים אינן מספיקות כדי להסיק באופן סופי כי כבד אווז יובא לפני המועד הנקוב. בנוסף, קבע בית המשפט כי הרשימה עצמה לא הזכירה במפורש כבד אווז, ודברי המשיבים בהתדיינות קודמת לא היוו הוכחה חותכת לכך שיובא. בסופו של דבר החליטה השופטת לדחות את העתירה, שכן הראיות לא תמכו בטענת העותר כי כבד אווז לא כשר יובא לישראל לפני המועד הקובע או כי נכלל ברשימה. עם זאת, השופטת לא פסקה הוצאות למשיבים, בהתחשב באישורם הראשוני לרישיון היבוא של העותר, שנשלל מאוחר יותר בשל טעות. פסק דין זה הבהיר את מעמדה הראייתי של הרשימה ואת נטל ההוכחה הנדרש במקרים כאלה, והותיר את השאלה האם הותר יבוא כבד אווז ללא פתרון.