עת"מ 11594-11-16

תקציר

העותר ביקש להצטרף ללשכת עורכי הדין בישראל (המשיב) אך נדחה בשל היותו חייב מוגבל באמצעים. בהמשך הסכים המשיב לקבלו כחבר, בתנאי שיתחייב לעבוד רק כעורך דין שכיר ולא להחזיק בכספי לקוחותיו עד לשינוי מצבו הכלכלי. העותר קיבל תנאים אלה והתקבל כחבר. עם זאת, בהמשך ביקש לעבוד כעצמאי, דבר שהמשיב דחה בשל התחייבותו של העותר. העותר טען כי החלטת המשיב אינה סבירה ואינה חוקית. בית המשפט מצא כי החלטת המשיב סבירה ומידתית. העותרת נטלה על עצמה חובה כלפי רשות מינהלית ונבצר ממנה להתכחש לה. בית המשפט דחה את טענות העותר כי התחייבותו ניתנה בכפייה או במרמה. לדברי בית המשפט, טענת העותרת כי ההתחייבות לא הזכירה שינוי נסיבות אינה מתיישבת עם המסמך הכתוב. בית המשפט הדגיש כי החלטת המשיב הייתה הוגנת וסבירה, מה גם שהעותר עדיין יכול היה לערער על מדיניות המשיב בדבר קבלת חייבים מוגבלים באמצעים. זאת ועוד, העותר לא ערער על ההחלטה הראשונית שלא לקבלו כחבר וכעת לא יכול היה ליהנות מהחלטה זו תוך התכחשות להתחייבותו. בית המשפט הגיע למסקנה כי אין בכך כדי להחליף את שיקול דעתו של המשיב ודחה את העתירה. בהתחשב במצבו הכלכלי של העותר, בית המשפט לא פסק הוצאות למי מהצדדים.