בש"פ 3521/13

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של הליך משפטי ארוך הנובע מעבירת תנועה. נגד המבקש, בעל עבר עשיר של עבירות תנועה, הוגש כתב אישום בגין נהיגה בזמן פסילה, לאחר שלילת רישיונו בעבר. הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי הסכימו כי קיימות די ראיות כדי לעצור את המבקש עד תום ההליכים המשפטיים. עם זאת, בית משפט השלום פסק תחילה לטובת שחרור המבקש למעצר בית בתנאים מחמירים, לרבות ערבויות כספיות ופיקוח אלקטרוני. על החלטה זו ערער המשיב, והביא את בית המשפט המחוזי להפוך את פסק דינו של הערכאה הנמוכה יותר ולהורות על מעצרו של המבקש. הסוגיה המרכזית שעמדה על הפרק הייתה מסוכנותו של המבקש לציבור, כאשר המשיב טען כי חומרת עברו התעבורתי של המבקש ועונשים קודמים, לרבות מאסר על תנאי, מצדיקים את מעצרו. בית המשפט המחוזי נעתר לכך, תוך שהוא מדגיש את זלזול המבקש בהחלטות בית המשפט ואת הצורך להגן על הציבור. לאחר מכן ביקש המבקש רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, אשר נדחתה בנימוק שפסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו פוגע יתר על המידה בזכויותיו של המבקש. דחיית הבקשה הייתה מוצדקת משום שהמבקש הפר שוב ושוב את אמון בית המשפט, תוך קביעת נסיבות חריגות המצדיקות את מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים. משכך, אישר פסק הדין את החלטת בית המשפט המחוזי, הותיר על כנו את מעצרו של המבקש והדגיש את חומרת עבירות התנועה שביצע והתעלמות מסנקציות קודמות. פסקה מקיפה זו מאגדת בתוכה את עיקרי המחלוקת המשפטית, את החלטות בתי המשפט ואת הנימוקים לדחיית בקשת רשות הערעור של המבקש.