בש"א 19935/08

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת להגשת מסמכים לעד מומחה בתיק של נפגע תאונת דרכים. פסק הדין נותן פרשנות לדרישות המפורטות בסעיף 6א(א) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), הקובע כי מסמכים הנוגעים לטיפול הרפואי בנפגע יכולים להיות מוצגים בפני מומחה שימנה בית המשפט. בית המשפט מבהיר את התנאים בהם ניתן להגיש מסמכים כאלה, תוך הדגשה כי עליהם להתייחס לטיפול רפואי או לבדיקות לטיפול, להיות רלוונטיים לסכסוך ולהימנע מהגשת חוות דעת רפואיות. הגבול בין מסמכים מותרים לאסורים אינו תמיד ברור, ובית המשפט מכיר בצורך לנקוט משנה זהירות כדי להבטיח שהמידע המוצג למומחה הוא אובייקטיבי ואותנטי. הדיון מתמקד בהבחנה בין רשומות רפואיות לחוות דעת רפואיות, תוך הדגשה כי ככלל יש לקבל מסמכים שהוכנו על ידי גופים ניטרליים וכאלה הקשורים לטיפול ולא חוות דעת פרטיות. בית המשפט מפרש את המונח "טיפול רפואי" גם באופן רחב, לרבות טיפולים לגוף ולנפש, כגון שיקום. בהתבסס על הנחיות אלה, השופט בוחן את המסמכים בתיק הנדון ופוסק כי ניתן להגישם למומחה, תוך שהוא דוחה את הטענה כי מסמכים המופנים למספר נמענים מוכיחים כי לא היו מוכנים לחוות דעת רפואית. ההחלטה מדגישה את עצמאות שיקול דעתו של המומחה ואת תפקידו של בית המשפט בהערכת ממצאי המומחה. הבקשה להחרגת מסמכים אלה נדחית, והמבקשים מצווים להשתתף בעלויות הבקשה.