סע"ש 43659-02-14

תקציר

המבקשת, ריקי בכר, מועסקת בבנק המשיב משנת 1966, ומכהנת כיו"ר ועד העובדים משנת 1982. בשנת 2011 הסכים הבנק להאריך את העסקתו של בכר מעבר לגיל הפרישה של 67, עד מרץ 2014, אז ימלאו לו 69. כשתקופת ההארכה התקרבה לסיומה, החליט הבנק שלא לחדשה, בנימוקים שונים. ראשית, הם ציינו כי בכר ישלים בקרוב כהונה נדיבה מאוד של 48 שנה בבנק, וכי מצבו הכלכלי ופיצויי הפיטורים משתלמים מאוד. שנית, הבנק טען כי התנהלותו של בכר בחודשים שקדמו לפיטוריו הייתה פוגענית וחרגה מנורמות יחסי העבודה. הם הפנו את התבטאויותיו הקשות והקיצוניות לעיתונות, שערערו את אמון הציבור בבנק ובהנהלתו. לבסוף, טען הבנק כי בקשתו של בכר להארכה נוספת מנוגדת לחוק גיל פרישה ומהווה תקדים בעייתי, העלול לפגוע באינטרס ההסתמכות של הצדדים ביחסי העבודה הקיבוציים. בכר הגיש תביעה נגד הבנק בטענה לאפליה על רקע גיל ולפגיעה בזכותו להתארגן. לטענתו, החלטת הבנק נבעה מפעולותיו כיו"ר ועד העובדים ומתפקידו בסכסוך העבודה הנוכחי. בית המשפט פסק לטובת הבנק וקבע כי בכר לא הביא ראיות מספיקות לטענותיו. השופט קבע כי החלטת הבנק סבירה, נופלת בגדר שיקול הדעת המוקנה למעסיקים, ואינה מהווה הפליה מחמת גיל. יתר על כן, השופטת לא מצאה פגיעה בזכות ההתארגנות, וציינה כי למקום העבודה היסטוריה של הסכמים קיבוציים ומעורבותו של בכר לא הייתה בארגון פורץ דרך ראשוני. השופט דחה גם את טענותיו של בכר בנוגע לניגוד העניינים לכאורה של הבנק ולרדיפה האישית שלו, ומצא אותן לא משכנעות. בסופו של דבר קבעה השופטת כי החלטת הבנק שלא להאריך את העסקתו של בכר הייתה מוצדקת, והורתה לבכר לשלם לבנק הוצאות משפט בסך 10,000 שקל.