סע"ש 2424-12-19

תקציר

שני תובעים, חוקרי משמעת בשירות המדינה, תבעו את נציבות שירות המדינה ואת הממונה על השכר במשרד האוצר על תוספת שכר, הפרשות לפנסיה ופיצויים בגין עוגמת נפש, בטענה לאפליה לעומת חוקרים אחרים. בית הדין לא מצא ראיות לאפליה, שכן תפקידי התובעים היו שונים מהותית מחוקרים אחרים, הן מבחינת דרישות התפקיד והן מבחינת תנאי השכר. תוספת השכר שביקשו התובעים לא הייתה קשורה למספר החקירות שנערכו אלא לאופי תפקידם. התובעים לא הצליחו להוכיח את טענתם לשוויון או דמיון עם קבוצה או פרט כלשהו, ולא הוכח כי הליך קבלת ההחלטות על תוספת שכר היה כרוך בשיקולים לא ענייניים. יתר על כן, התובעים היו מודעים לכך שתפקידם אינו מזכה אותם בתוספת שכר וניסו בעבר לשפר את שכרם באמצעים אחרים. לפיכך נדחתה תביעתם, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.