ע"א 1187/09

תקציר

בערעור שהוגש לבית משפט השלום בתל אביב-יפו, נדון פסק הדין בתביעת פינוי בה המערערת היא בעלת קרקע במתחם סומייל בתל אביב וביקשה לפנות את המשיבים המתגוררים בה בטענה שהם פולשים. בית משפט קמא פסק לפינוי, מותנה בפיצויים, תוך הכרה במגורים ארוכי טווח של המשיבים שקדמו לבעלותו של המערער. בית המשפט הכיר בזכויות בנייה נוספות שהוענקו למערערת, שנועדו בין היתר להקל על פיצוי התושבים. חרף פסקי דין קודמים שדחו תביעות פיצויים, קבע בית משפט קמא כי הפיצוי היה צודק, בהתחשב במודעותה של המערערת לנוכחות המשיבים בעת רכישת הנכס. בית המשפט קבע כי הפיצוי צריך לכסות דירת ארבעה חדרים מתאימה באזור, כולל הוצאות מעבר, עם מומחה שמונה על ידי בית המשפט כדי להעריך עלויות אלה. בערעור טענה המערערת נגד הצמדת הפינוי לפיצוי וערערה על בסיס בית משפט קמא לסכום הפיצוי. ערכאת הערעור הדגישה הליכים משפטיים ופסקי דין קודמים נגד המשיבים ובני משפחתם, בקובעה כי החלטת בית משפט קמא בעניין הפיצויים נעדרת תשתית עובדתית מספקת ואינה דנה בפסיקה מבוססת המגבילה את הפיצוי להשקעות מוכחות. ערכאת הערעור הציעה למשיבים להגיש תביעה נפרדת לתביעת פיצויים, ולאפשר למערערת לתבוע דמי שימוש בדיעבד. לסיכום, בית המשפט לערעורים קיבל את הערעור, הותיר על כנו את צו הפינוי, אך עיכב את האכיפה עד לנקיטת הליכים חדשים בעניין הפיצויים, והמליץ לבית המשפט קמא לבחון מחדש אם העיכובים פוגעים באינטרסים של המערער.