תת"ע 3095-06-14

תקציר

הנאשם הואשם בנהיגה תחת השפעת אלכוהול. המחלוקת הייתה האם הנאשם אכן היה שיכור בזמן נהיגה, והאם סירב לבדיקת נשיפה. בית המשפט מצא כי התביעה לא הצליחה להוכיח מעבר לספק סביר כי מכשיר הנשיפה פעל כראוי, ולכן לא הצליחה להרשיע את הנאשם בעבירה של נהיגה בשכרות מכוח סירוב. עם זאת, בית המשפט מצא ראיות מספיקות, נסיבתיות, לכך שהנאשם נהג תחת השפעת אלכוהול. כך ניתן להסיק מראיות שונות: התנהגותו הפרועה של הנאשם, גידופו כלפי שוטרים, מראהו המרושל, השפעת האלכוהול המתונה שהבחין בה השוטר, ריח האלכוהול מפיו ואי ביצוע בדיקת הנשיפה מספר פעמים – בין היתר. כמו כן, ציין בית המשפט כי טענותיו של הנאשם בדבר מצב רפואי שמנע ממנו לבצע את בדיקת הנשיפה לא גובו במסמכים רפואיים כלשהם, וסתרו את עדותו של עד מטעמו. לפיכך, זיכה בית המשפט את הנאשם מהעבירה של נהיגה בשכרות בסירוב, אך הרשיע אותו בנהיגה תחת השפעת אלכוהול.