עת"מ 55996-12-14

תקציר

במרכז מחלוקת זו עומדת חלקת קרקע בשטח של 1,001 מ"ר, בבעלות העותרת ושתי בנותיהם. העותר התכוון לבנות על המגרש בית מגורים, אך גילה כי לאורכו הונחו קו ביוב וקו ניקוז, דבר שהגביל את אפשרויות הבינוי וההנדסה שלהם. הדבר הוביל לסכסוך משפטי עם העירייה, שהסתיים בהסכם פשרה. במסגרת הסדר הפשרה הסכימו הצדדים לפעול לתכנית בנייה משותפת, שתאפשר לעותרת לבנות יחידת דיור נוספת על המגרש, תוך הסדרת הימצאותם של קווי התשתית העירוניים. תוכנית זו הובאה לאישור הוועדה המחוזית. עם זאת, הוועדה אישרה רק את מרכיב התשתיות בתוכנית, בנימוק של העדפת תכנון כולל על פני תכנון פרטני, והעובדה שהשטח הוגדר כמתחם התחדשות עירונית. העותר הגיש עתירה נגד החלטה זו, בטענה כי היא בלתי סבירה ומפלה. עם זאת, בית המשפט דחה את העתירה וקבע כי הליך התכנון לא מוצה וכי החלטת הוועדה המחוזית סבירה. בחירתה של הוועדה לתעדף תכנון כוללני, חרף עיכוב פוטנציאלי בתכניות הבנייה של העותר, הייתה מוצדקת בשל היעדר תכניות מתאר כוללניות וחסרונותיהן של תכניות נקודתיות. זאת ועוד, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענת ההפליה של העותר. לפיכך נדחתה העתירה, והעותר חויב לשלם אגרות לוועדה המחוזית בסך 12,000 ₪.