בג"צ 3802/20

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה שבפניו משני טעמים עיקריים. ראשית, העותרת לא מיצתה את אפיקי סעדה האחרים. על פי הפסיקה הישראלית, בג"ץ 2222/06 ובג"ץ 1783/20, בג"ץ לא ידון בעניין אם קיים סעד חלופי העומד לרשות העותר. במקרה דנן, העותרת ניצלה בעבר בהצלחה את הסעד העומד לרשותה – ערעור לבית משפט השלום כאמור בסעיף 80(ב) לחוק ההוצאה לפועל. העובדה שהעותר חולק על יישום פסק דינו הקודם של בית משפט השלום על ידי הרשמת אינה שוללת את זמינותו של סעד זה. בנוסף, גם טענת העותרת בדבר מדיניות המינהל וההוצאה לפועל נדחית מחמת אי מיצוי הליכים. העותר לא העלה טענות מדיניות אלה בפני הרשות הרלוונטית, דבר המהווה תנאי מוקדם לבג"ץ לדון בהן. שנית, טענתה של העותרת משוללת כל יסוד משום שלא פעלה בהתאם להליך הנדרש והגישה בקשת רשות ערעור לבית משפט השלום. אשר על כן, העתירה נדחית, והעותר חויב בהוצאות המשיב בסך 5,000 ₪.